אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
בשר מתורבת מרקמת עובר (בלסטולה ובלסטוציסט)
הרב דוד אייגנר
בשל חשיבות הנושא, אנו מעלים מאמר הלכתי לאתר, ולא ערך אנציקלופדי.
כללי
אספקת מזון בכמות ובאיכות מתאימה מעסיקה את העולם כולו מאז ומעולם. על המזון להיות בכמות מתאימה, בעל ערכים תזונתיים מתאימים וערב לחיך. בין המזונות המרכזיים בתזונתו של האדם הוא בשר בעלי חיים. בשל צרכים שונים[1], הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות מגמה של יצור בשר שמבוסס על בעלי חיים, אך עיקר גידולו הוא לא כחלק מבעלי חיים, בכך יהיה די בכמות קטנה של בעלי חיים על מנת לייצר מהם כמות רבה של מזון. במחקר בעולם ישנם סוגים רבים של בעלי חיים שמהם מפתחים רקמות אלו, כגון בקר, צאן, עופות, חזירים וארנבים.[2]
הצד השווה בכל הפעולות הוא שיש לספק לתאים אלו את תנאי החיים המתאימים- כפי שהם היו מתפתחים כחלק מבעל החיים, המטרה היא לשמור על התאים כפי שהם לאורך כמה שיותר זמן= שתהליך החלוקה ימשיך באופן תקין גם מחוץ לבעל החיים.[3] התאים נבנים על "מערכות פיגומים"- מערכות תומכות שונות, לרוב מדובר במערכות צמחיות.
מזון זה עדיין אינו מסחרי, וקיימים עדיין קשיים רבים עד להפצתו לציבור הרחב[4], אולם בשל הפוטנציאל העסקי והתזונתי המשמעותי מושקעים בו מאמצים רבים כדי לפתחו ושהוא יהיה שווה לכל נפש.
מטבע הדברים יש לתת את הדעת למעמדה ההלכתי של בשר זה.
אחת השיטות ליצור בשר זה שנדונה בין הפוסקים בשנים האחרונות, היא פיתוח רקמה מתאי גזע של בעל חיים בוגר, לדעת הגר"י אריאל והגר"י וייס תאי גזע שהופקו מבעל חיים בוגר, דינם הוא כשל בעל החיים שממנו הם הופקו[5].
בשר מבוסס תאים- שמקורו מרקמת עובר
במאמרים שצוינו לעיל (הע' 5) הדיון נסב סביב יצירת רקמה מתאים של בעל חיים בוגר.
בנייר עמדה שיצא השנה (תשפ"ב) מטעם ארגון "צהר": 'בשר המיוצר במעבדה מתא לא בשרי' נטען כי אם מקורם של תאי הגזע הוא מעובר בעלי חיים בשלבים הראשונים לאחר ההפריה ולפני ההשרשה ברחם (בבקר)[6] וכן במהלך השעות הראשונות של התפתחות עובר תרנגולת (לפני הטלת הביצה), אין לתאים אלו מעמד של בשר, ולכן אם לוקחים את תאי הגזע מעוברים אלו ומייצרים מהם רקמה אכילה, הרי שמדובר במאכל שדינו הוא פרווה. (לדעת הגר"א שטרן עם זאת אין לבשלו עם חלב מטעם מראית העין).
בשני המקרים מדובר בשלבים הראשוניים ביותר של העובר, כשעדיין התאים לא עברו תהליך התמיינות לאברים שונים. ומדובר בכמות של כמה מאות תאים שניתן לראותן בעין, גם אם בקושי רב.
לפי המחקר כיום, פיתוח בשר מבוסס תאים הוא רק מתאי גזע, בין אם מדובר בתאי גזע ראשוניים- עובריים, ובין אם מדובר בתאי גזע מושרים שעשו "שכתוב לאחור".[7]
סקירה מקצועית:
על מנת להקל על הקורא, חילקנו בין עובר עוף לעובר בקר.
בלסטולה (עוף)- רקע אנטומי
רקע אנטומי: הפריית הנקבה יכולה להיות אחת לשבועיים, חריגה של ביצה מהשחלה של הנקבה- ביוץ יכולה להתרחש אף אחת ליום. ההפריה מתבצעת כ15 דקות לאחר הביוץ- כשהחלמון החל את דרכו בצינור ההטלה. חלוקת התאים ליצירת העובר מתחילה כ5 שעות לאחר ההפריה, כ4 שעות לאחר מכן העובר מכיל 256 תאים, והוא נקרא blastoderm. חלוקת התאים נעשית בתחילה בשלוש שכבות שונות[8], שמהן מתפתח האפרוח.
הביצה מוטלת מהתרנגולת כיממה אחר הביוץ, ובשלב זה יש בעובר כ20,000 תאים. בסך הכל משך התפתחות העובר בביצה הוא כ21 יום.
עובר עוף- בלסטולה
דיון הלכתי: מן התורה, ביצת עוף טהור מותרת באכילה, ודינה הוא פרווה, דהיינו אנו מתייחסים לביצה, למרות שיצאה מבעל חיים, שהיא אינה בשרית והיא נחשבת כישות בפני עצמה. עם זאת, להיתר אכילתה ישנן מגבלות.
אם הביצה נמצאה בתוך התרנגולת כשהיא נשחטה, היא עדיין לא סיימה להתפתח, והיא עדיין "מעורה בגידים" היא נחשבת כחלק מהעוף, יש למלחה אם העוף נשחט, ואם היא נלקחת ממנו בעוד חי יש בה משום בשר הפורש מן החי.[9]
וכן היתר אכילת הביצה מוגבל בזמן, והוא אם מזהים שהתחילה התפתחות של אפרוח בביצה- אפילו טיפת דם אחת, הביצה אסורה באכילה. (נחלקו הראשונים והפוסקים במיקום המדויק שבו מתגלה הדם; בקשר, בחלבון, או בחלמון- מחלוקתם סובבת סביב השאלה מאיזה שלב הדם נחשב של האפרוח, ומתי מדובר בדם שמקורו מצינור ההטלה וכו', להלכה כתב הרמ"א שיש לחשוש לכל השיטות, וכל ביצה שידוע שהופרתה, כשמזהים בה דם אין לאכלה).
עד לפני כמה עשרות שנים, עד המצאת לולי הסוללה, הפרדה בין קווי הטלה וקווי בשר, כל ביצה היתה בחזקת מופרית, ובכל זאת היא הותרה באכילה, מכאן, שכל עוד לא מזהים דם בביצה ניתן לקחת את תאי הגזע של העוף ולייצר ממנו כל מוצר שרוצים. ודינו הוא פרווה כדין הביצה שממנה הוא בא.
ולכן יש לסייג ולהגדיר ש"טווח הזמנים" האפשרי לכתחילה הוא מעת ההטלה, או לכל הפחות מעת שהביצה כבר גמורה במעי התרנגולת עד הופעת הדם- כ30 שעות אחרי ההטלה בתנאי טמפרטורה מתאימים.
כל זאת נכון אם אכן לוקחים את הביצה לאחר שהיא גמורה, אך אם לוקחים את הביצה בעוד שהיא בדרכי ההטלה, היא נחשבת כמעורה בגידים ויש בה משום בשר הפורש מן החי, ראה להלן.
התפתחות עובר יונקים
שלבי התפתחות עובר פרה, בדומה לעוברי היונקים, הם כדלהלן:
לתאים אלו יש את היכולת להתמיין לכל סוג תא המרכיב את האורגניזם הבוגר, יכולת זו קיימת רק בשלבים מוקדמים ביותר של העובר. לאחר השרשת העובר ברחם והמשך תהליך התפתחותו תאים אלו יכולים להתפתח רק לפי מטרה מסויימת. אם תאי ה icm או ה esc מבודדים מהעובר ומגודלים בתרביות בתנאים מתאימים, הם יוכלו להתרבות באופן אינסופי ולשמור על יכולת התמיינות זו,[11] תכונה זו מנוצלת על מנת לייצר בשר מבוסס תאים.
כאמור, בגיל 7- 8 ימים הוא בוקע את המעטפת (zona) ומתחיל לגדול ולהתארך. ההיצמדות של העובר לרחם מתרחשת בהדרגה במהלך 20- 30 יום הראשונים להריון.
לאחר 42 ימי הריון, גדלו של העובר הוא כגודל גרגר הפול, כל מערכות הגוף קיימות ומכאן ואילך הן רק גדלות ומשתכללות מבחינה תפקודית.
כדי לשפר את יעילות גידול בעלי החיים במשקים חקלאיים, מקובל בבקר וצאן לגרום לנקבה להיכנס להריון מרובה עוברים, ואז "לשטוף את הרחם" לרוב ביום השביעי לאחר ההפריה ולהוציא את העוברים בשלב המורולה או בשלב הבלסטוציסט, לפני השרשתם, ולשתלם בפרות פונדקאיות[12].
הזנת העובר בשמונת הימים הראשונים היא מהחומרים המצויים בביצית, ואילו לאחר בקיעתו הזנת העובר היא מבלוטות המצויות ברירית הרחם.
להלן איור המתאר את חלקי העובר בימים ה7- 8 להיווצרותו:[13]
ההתפתחות העוברית לפי משך הזמן[14]:
משך זמן התפתחותו של עובר פרה הוא 9 חודשים, בדומה לאדם.
הפריה
5 ימים ראשונים בחצוצרה.
יום 7/8 מעבר לרחם.
20 עד 30 יום מההפריה, השרשה ברחם.
42 יום- אברי העובר מוכנים
9 חודשים לאחר ההפריה- המלטה.
בלסטוציסט (בקר) blastocyst
דיון הלכתי:
השאלות העומדות בפנינו הן:
מעמדו של עובר ב40 הימים הראשונים
אחד העקרונות המרכזיים שהובאו בדף העמדה של צהר הוא שעובר בתוך ארבעים הימים הראשונים נחשב כ'מיא בעלמא' ואין לו דין בשר. מכיוון שעיקרון זה הובא כאחד מבסיסי ההיתר בדף העמדה זה, נרחיב בו מעט.
הגמרא בבכורות מסתפקת לגבי דיני בכור בהמה, מהו שלב המעבר בבעלי חיים בין מיא בעלמא לולד, דהיינו כמה זמן צריך לעבור מעת שבא עליה זכר, והיא הפילה, שיש לולד זה דין עובר, וזאת מתוך ההנחה שמספר הימים מהעיבור שונה בין אדם לבהמה, הגמרא לא הכריעה בדבר[15] ולהלכה כתב מרן הרב זצ"ל, שבכל מקום בו ניתן להבחין ולזהות ולד, יש לו דין זה, ללא תלות במספר הימים לאחר העיבור.[16] כלומר אין להשוות בצורה מלאה בין בני אדם ובעלי חיים לענין הגדרת 40 יום בדווקא, אלא הדבר תלוי בהתפתחותו של העובר, וברור הוא שעוברים מספר ימים לפחות מההפרייה עד שיש עובר ממשי.
במקורות רבים בחז"ל הוזכר ביחס לאדם שבתוך 40 הימים העובר נחשב "מיא בעלמא" ורק מארבעים יום ואילך נגמרת צורת הולד. יש לכך מספר השלכות: לאחר ארבעים יום מיצירתו העובר יכול לאסור את אימו[17] מלאכול בתרומה[18]. הוא נחשב כפטר רחם, נחשב כבכור לנחלה וכהן.[19] אימו צריכה להביא קרבן על טומאת לידה.[20] לדעת הרמב"ן בשם בה"ג[21] ניתן לחלל שבת על עובר גם בתוך ארבעים הימים הראשונים להיווצרותו[22] הראשונים נחלקו אם אב יכול לזכות זיכוי ממוני את בנו העובר, לדעת הטור והשו"ע המזכה לבנו בתוך ארבעים הימים הראשונים, הזיכוי אכן קונה, אך כתב הש"ך שזיכוי זה אינו חל.[23] בדיני גירות, עובר בתוך ארבעים יום ליצירתו המצוי ברחמה של גיורת הטובלת טבילתה מועילה אף לעובר, והוא נחשב כגר לכל הדעות.[24] בדיני הפלה לדעת החוות יאיר[25], אין כל סברא לחלק בין קודם מ' ללאחר מ', מדבריו משמע שיש להתייחס לעובר כקיים, על כל ההשלכות לכך החל מההפריה.
כתב בספר נשמת אברהם, בהגדרת מיא בעלמא[26] שבשלבים הראשונים לחיי העובר נוצרים בעיקר צורת האיברים, הלב, הפנים, ועוד, התקופה העוברית מתחילה כ8 שבועות מתחילת ההריון, ולכן לדבריו הכוונה במיא בעלמא שבארבעים הימים הראשונים עדיין אין צורה של ולד, אך אין הכוונה שאין כאן כל ממשות.
לכן נראה לומר שהגדרת מיא בעלמא היא אינה הגדרת מים כמובנם הפיזיולוגי, אלא זו הגדרה דינית שעוסקת בחשיבותו של העובר, בדיני תרומה הכלל הוא שעובר פוסל (במקרה של בת כהן שנישאת לישראל) ולא מאכיל (במקרה של בת ישראל שנישאת לכהן). בתוך 40 יום, לולד אין עדיין צורה ממשית "לא נגמרה צורת הולד", ולכן לא יכולים לחול עליו דיני ולד, והוא עדיין לא יכול לפסול[27] וכפי שכותב ערוך השולחן, שהחשש שמא עיברה הוא כבר מעת הביאה, אלא שמבחינה ממונית ניתן לחייבה רק מהרגע שיש ולד שלם- מ40 יום ואילך.[28] הנשמה ניתנת בולד כבר מרגע יצירתו.[29] בדיני קניינים, שבהם דעתו של האדם היא זו שקובעת "דעת מקנה", ניתן להקנות לחלק מהפוסקים, לדיני פיקוח נפש שהולכים לקולא בכל מקרה כזה, אזי יש כאן כבר חשיבות מספקת כדי להתייחס לעובר כאל משהו ממשי.[30]
ואם כן מדובר ביצור בעל ממשות, אלא שעדיין לא חלים עליו כל הדינים המלאים של עובר, מעין שלב ביניים בדרך להיות יצור שלם.[31]
אבר מן החי
כאמור, בתוך ארבעים הימים הראשונים העובר עדיין אינו עומד כיצור בפני עצמו, מקורו של העובר הוא בביצית של האם, ובזרעו של האב, שמהם נוצר הולד. הביצית היא ודאי חלק מבעל החיים שהרי היא נוצרת אצל הנקבה כבר בימיה כעובר, ודינה הוא כחלק מגופה, העובדה שללא הפריה הביצית נשטפת אינה הופכת את כל הביציות לחלק נפרד מגוף זה. לאחר שנוצר ולד= הפרייה, כל עוד העובר לא פורש מהאם הוא נחשב כחלק ממנה, ולכן הוא ניתר בשחיטתה, וביצה שנמצאת בתהליך ההתפתחות, שנמצאה בבטן התרנגולת בשחיטה נחשבת כבשרית ויש למלוח אותה. מה שלא צריך לעשות בביצה שיצאה, ואף בביצה גמורה שבבטן העוף.
לדעת היראים כל דבר שבא מן החי נכלל תחת איסור אבר מן החי[32]. אפילו "מי רגלים של דבר טהור שנשתנו ונעשו עבות קצת מבלבול הבשר חשבינן להו כחתיכת בשר חי"[33]. לדברי החת"ס יש איסור אבר מן החי גם על דם שנלקח מבהמה בעודה בחייה.[34] איסור האכילה הוא גם על פחות מכזית, חיוב מלקות הוא רק על כזית.[35]
המשמעות היא שההתייחסות לעובר, שכל עוד הוא לא פרש, הוא נחשב כחלק מהאם[36]. העובדה שאנו יכולים לדעת מה מסלולה של הביצית המופרת ולהוציא אותה לפני ההשתרשות אינה הופכת את הביצית המופרת לישות בפני עצמה. ואם לוקחים אותה יש בה דין אבר מן החי. וממ"נ אם יש כאן כבר יצור אחר שעומד בפני עצמו הרי שהוא חייב שחיטה כדין עובר שיצא, ואם הוא לא בפני עצמו, הרי שהוא חלק מהאם ויש לו דין אבר מן החי, שיותר רק בשחיטתה.
עובר ירך אמו
חז"ל דנו בשאלה האם עובר נחשב לירך אימו או לא, משמעות דיון זה הוא האם העובר נחשב כחלק אינטגרלי מגופה כמו אחד מאבריה, או שהוא ישות בפני עצמו והעובדה שהוא מצוי בבטן האם אינה הופכת אותו לחלק אינטגרלי ממנה. כאמור בפיסקה הקודמת בדיני גירות בכל ארבעים הימים הראשונים העובר נחשב כחלק ישיר מהאם, ולכן בתוך ארבעים הימים הראשונים יש להתייחס אליו כחלק ממנה. להלכה נפסק שעובר ירך אמו, והוא נחשב כחלק מגופה.[37] ולכן גם בהמה שהזיקה ניתן לגבות מולדה מכיוון שהוא גופה, לעומת תרנגולת שאינו גובה מביצתה.[38]
חלי דיחמורתא
אחת הטענות שהועלו בדף העמדה היא כי יש לעובר זה דין "חלי דיחמורתא" שלדעת רב ספרא מותרים באכילה וכן נפסק בשו"ע[39]. מחלוקתם של חכמים ורב ספרא בגמרא[40] היא בהגדרת "חלי דיחמורתא" לדעת חכמים מדובר באבר מן החי- ביצי זכר שיצאו ממנו בעת הביאה, ואז הם אסורים באכילה כדין אבר מן החי, לדעת רב ספרא מדובר בשכבת זרע שהתקשתה, ולא מדובר באבר מן החי, והוא מותר באכילה. אך כתב בדרכי תשובה עפ"י רבינו גרשום שאין הכוונה שמותר לאכול את הש"ז הזו אלא שמכיוון שמדובר בדבר שמרקיב ומסריח, ואם שחטו את היחמורתא והש"ז עדיין ברחמה הדבר נחשב כמעוכל, והוא ניתר בשחיטתה[41], וכתב עוד בדרכי תשובה שלא מדובר בהיתר אכילה, אלא שלא אוסר את תערובתו.[42] כמו כן הדבר אינו דומה לעובר שהרי מטרת העובר היא להישאר ברחם ולהתפתח שם, ואילו חלי דיחמורתא הם סוג מסוים של פסולת.
היוצא מן הטהור
במשנה הובא[43] כלל ש"היוצא מהטהור טהור", דהיינו יש להתייחס לכל מה שפורש מבעל החיים, כבעל החיים ממנו הוא פרש, והולד מקבל את דין אימו, ולכן ניתן לשתות רק חלב מבהמה כשרה, ולא חלב מבהמה טמאה. גם רקמה זו יש להתייחס אליה לפי מקורה, ולהפיק אותה רק מבעל חיים כשר.
זאת ועוד, העובדה שהגדרת כשרותו של הדבר שאנו אוכלים תלויה במקור שממנו היא יצאה, מלמדת על כך שיש זיקה בין הדברים, ולא ניתן לטעון שמה שפרש הוא דבר חדש שעומד בפני עצמו.
פנים חדשות
יש הסוברים שמכיוון שהתפתחות הרקמה נעשתה מחוץ לבעל החיים ונתמכה על ידי אמצעים שונים, יש בכך משום דין "פנים חדשות באו לכאן". דין זה עוסק במקרה ובו חפץ, או אוכל מסוים עברו שינוי מהותי שלא ניתן להכיר את החפץ או האוכל המקורי, הוא נחשב כ"פנים חדשות באו לכאן", דהיינו נחשב כחפץ[44] או אוכל חדש, שבטלו ממנו דיניו הקודמים, יש לכך השלכה למשל בדיני טומאה וטהרה שזרע טמא שנזרע באדמה, ויצאו ממנו גידולים חדשים, הגידולים החדשים טהורים מצד עצמם, אלא שחכמים גזרו עליהם שיהיו אסורים בהנאה.[45] דם שנעכר ונעשה לחלב נחשב כפנים חדשות. הרדב"ז[46] מבאר שאפרוח שנולד נחשב כפנים חדשות כיוון שהביצה נפסדת לגמרי ונוצר יצור חדש. בתשובתו המפורסמת המתירה את הג'לטין כותב האג"מ[47] שבשל כל התהליכים הנעשים בעצמות, טחינה, בישול, הוספת חומרים וכו' הדבר נחשב כפנים חדשות, ולא חל על הג'לטין שם בשר והוא נחשב כסתמי. הצד השווה בכל אלו הוא שהחפץ הקודם כבר אינו קיים; הזרע נזרע באדמה, השורשון והנצרון לקחו את כל האנרגיה הטמונה בו והוא עצמו כבר לא קיים. הביצה כבר לא קיימת, והעורות שמהם יצרו את הג'לטין כבר אינם קיימים בצורתם המקורית. אולם התהליך שבו אנו עוסקים אינו כזה, אלא להיפך, המטרה היא לקיחת תאים חיים, לשמר אותם במצבם הנוכחי ככל האפשר, ולאפשר להם להמשיך ולהתפתח כך שבוודאי אין כאן פנים חדשות אלא אותם פנים שממשיכים ומתפתחים.
הלכה למעשה
רקמה שמקורה הוא ברקמת אפרוח לאחר שהביצה כבר גמורה, לפני ההופעה הראשונית של הדם היא פרווה לחלוטין כדין הביצה שממנה היא באה. אך אם היא נלקחה מביצה שעדיין מצויה בצינור ההטלה ועדיין היא לא גמורה דינה הוא כחלק מבשר התרנגולת.
רקמה שמקורה הוא בעובר בקר, יש לה דין עובר לכל דבר, כל עוד היא נלקחת מבעל החיים בחייו יש לה דין אבר מן החי, ועל מנת להשתמש בה בהיתר יש לקחתה מבהמה כשרה לאחר שחיטתה.
וכאמור בהקדמה מכיוון שההתייחסות לרקמות שמפתחים מהעוברים האלו היא כחלק מבעל החיים, יש לבשר המבוסס תאים דין בשר לכל דבר ויש לקחתו רק מבעלי חיים שנשחטו כהלכה. אם כי יתכן שיש מקום לחלק בין הפריה חוץ גופית לעובר שנוצר ברחם[48].
[1] בין הצרכים ניתן למצוא עלייה משמעותית במספר האוכלוסייה, רמת החיים, ועוד..
[2] ראה הע' 3 עמ' 4 במאמר שהוזכר שם, וכן במאמר הבא לגבי שימוש ברקמת ארנבים: MacQueen, L.A., Alver, C.G., Chantre, C.O. et al. Muscle tissue engineering in fibrous gelatin: implications for meat analogs. npj Sci Food 3, 20 (2019). https://doi.org/10.1038/s41538-019-0054-8
[3] ולכן הדבר לא דומה להנדסה גנטית למשל, שבה מצד אחד משנים את הרצף הגנטי של התא, אך מאידך מדובר בחלק שהוא אף פחות מתא בודד
[4] ראה: Pajčin, I.; Knežić, T.; Savic Azoulay, I.; Vlajkov, V.; Djisalov, M.; Janjušević, L.; Grahovac, J.; Gadjanski, I. Bioengineering Outlook on Cultivated Meat Production. Micromachines 2022, 13, 402 הבעיות המרכזיות הן לייצר רקמה שתכיל הן תאי שריר והן תאי שומן, וכן שהטעם יהיה דומה לרקמת בשר מקורית.
[5] ראה:Ben-Arye, T., Shandalov, Y., Ben-Shaul, S. et al. Textured soy protein scaffolds enable the generation of three-dimensional bovine skeletal muscle tissue for cell-based meat. Nat Food 1, 210–220 (2020).
ראה בקבצי תחומין לד מאמריהם של הרב צבי רייזמן שליט"א מח"ס רץ כצבי שעסק בסוגיה זו "בשר מתאי גזע", ותגובתם של הרב יהודה בצלאל שפיץ ושל הרה"ג יעקב אריאל שליט"א שהפיעה בתחומין לה, מאמרים של הרה"ג אשר וייס שליט"א "בענין בשר מתורבת", הודפס בשיעורו לפרשת שמות תשפ"ב, במכתב לרב גענאק, יו"ר הou, ועוד. וכן מאמרי שהודפס באמונת עתיך מס' 129- בשר מבוסס תאים, ראה גם נייר עמדה מספר 1 'בשר מתורבת' שיצא מטעם "מדע תורתך" בית מדרש ומכון מחקר לטכנולוגיה עתידית מבית מכון לב
[6] עושים תהליך של "שטיפת עוברים"- שואבים את הביציות המופרות (תהליך מקובל ברפתות כבר כמה שנים, אכמ"ל לגבי אופן התהליך).
[7] ראה Cultivated meat cell lines
[8] Ectoderm אקטודרם , Endoderm אנדודרם , Mesoderm מזודרם .
[9] שו"ע יו"ד פו, ד, ראה דרכי תשובה שם ס"ק מד שדן היכן הביצה מעורה, ולדעתו הביתה נחשב כמעורה בגידים גם אם היא מצויה בדרכי ההטלה, ולא רק כשהיא מחוברת באשכול הביצים.
[10] העובר נראה דומה לפרי עץ התות, מורולה היא תות בלטינית.
[11] א. גולן מיילדות, גניקולוגיה ופוריות : עקרונות ויישום, 2009 עמוד: 84.
[12] ראה י. ברקוביץ, התפתחות העובר ואובדן הריון מוקדם, בתוך משק הבקר 392
[13] Evaluation of In Vivo-Derived Bovine Embryos, Chapter 79Evaluation of In Vivo-Derived Bovine Embryos, Marianna M. Jahnke, James K. West and Curtis R. Youngs.
[14] ראה י. ברקוביץ, התפתחות העובר ואובדן הריון מוקדם, בתוך משק הבקר 392
[15] מסקנת הגמרא בבלי בכורות כא, ב שלא ניתן לדעת מהו משך הזמן שנצרך בין השלב בו הבהמה קיבלה זכר לשלב בו הולד שבמעיה מוגדר כולד, ואם מתרחשת הפלה הוא פוטר את הבא אחריו מבכורה, ראה רמב"ם בכורות ד, יב- יג.
[16] שו"ת דעת כהן סי' קצא, שכתב שלהלכה בכל מקום בו ניתן להבחין בצורת ולד, יש לחשוש לכך, בלא תלות ישירה מספר הימים לאחר העיבור
[17] רש"י יבמות... עובר פוסל דכתיב כנעוריה פרט למעוברת
[18] רש"י בכורות נז, ב, רבינו גרשום מז, ב והמפלת יום ארבעים שאכתי לא נגמרה צורה.
[19] משנה בכורות ח, א.
[20] משנה כריתות א, ה
[21] תורת האדם שער הסכנה, וכתב בשש"כ... שיש לנקוט כמותו.
[22] אם כי הדבר נובע בשל הטעם של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ולא מצד פיקוח נפש עכשווי.
[23] נחלקו הראשונים האם ניתן לזכות לעובר בארבעים הימים הראשונים, לדעת הראבי"ה ב40 הימים הראשונים הוא מיא בעלמא, ואף אם נניח שדעתו של אדם קרובה אצל בנו זה רק לאחר 40 יום, אך כתב המאירי שלענין צוואה דעתו של אדם על כל מה שהוא נותן לב עליו שיבא וכל שנוצר דעתו מתרחבת עליו", ולכן ניתן לזכות כבר מעת היצירה. וראה בסמ"ע חו"מ רי א, שכתב שלדעת הנ"י ניתן לזכות רק ממ' יום ומעלה, אך לדעת הטור והשו"ע אין מגבלה כזו, וכתב הש"ך שיש לחשוש לדעת הנ"י.
[24] הגר"ח מבריסק הוב"ד בקובץ הערות על יבמות, עג, יב, וכך סובר הגר"ש ישראלי חוות בנימין ח"ב סי' סח.
[25] סימן לא ראה אג"מ חו"מ ח"ב סי' סט, שסובר שיש בהפלה בתוך ארבעים יום איסור רציחה, וכך נוטה דעתו של הרב עובדיה יוסף ביביע אומר חלק ד אבן העזר סימן א, אך לדעתו יש לחלק בין ג חודשים לפני שהוכר עוברה שאז יתכן שמדובר באיסור דרבנן לאחר ג חודשים, ועי' משנה הלכות ט, שכח שדעתו נוטה כדעת האג"מ, שחל איסור הריגת העובר אף בתוך מ' ימים הראשונים, אולם לדעת הציץ אליעזר מדובר באיסור דרבנן.
[26] נשמת אברהם..... סע' ב ס"ק ד
[27] בבלי יבמות סט, ב.
[28] ערוך השולחן העתיד הלכות תרומות סימן עו סעיף יג - יד
[29] בבלי סנהדרין צא, ב: אמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה (מרגע ההפריה) או משעת יצירה (שהולד כבר מוכן)? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר ופקדתך שמרה רוחי.
[30] מיא בעלמא אינו מהווה מצב פטור שהרי אם כן, תיפטר האישה לחלוטין אם היא אכלה תרומה, גם אחרי 40 יום, כי מה יחייב אותה? אלא שבדיני תרומה, מכיוון שהיא בת כהן שרשאית לאכול בתרומה, כל עוד אין משהו ודאי שאוסר אותה, היא יכולה לאכול, לאחר ארבעים יום, שהמשיך לגדול מה שבמעיה היא אסורה לאכול, כלומר השלב שלפני 40 הימים הוא מקדים את הבאים אחריו.
זאת ועוד, גם לאחר הלידה, עד 30 יום אם התינוק חלילה נפטר הוא מוגדר כנפל ולא יושבים עליו שבעה, או מי שנולד ל8 חודשים, נחשב כאחד שלא נגמרו אבריו, האם לא נגדיר אותו כאדם, למרות שדינים מסוימים לא חלים עליו?
[31] ראה שו"ת שמע שלמה ח"ח אה"ע סימן א.
[32] יראים סימן פא: וכל דבר הבא מן החי כגון שתן או מי חלב דלא איקרי חלב מיתסר משום לא תאכל הנפש עם הבשר.
[33] יראים סימן סט.
[34] דרכי תשובה סב, א.
[35] ט"ז יו"ד סב, א.
[36] ספר החינוך פרשת ראה מצוה תנב המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן והניח החתיכות תוך מעיה ואחר כך שחטה, הרי אותם החתיכות אסורות משום אבר מן החי ואף על פי שהוא בתוך מעיה. אבל אם חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו, ואחר כך שחטה, הרי חתיכות העובר מותרות הואיל ולא יצא.
[37] ראה למשל שו"ע יו"ד טז, י, וראה באריכות בחוות בנימין סימן סח.
[38]בבלי ב"ק מז, א.
[39] יו"ד פא, ג.
[40] בבלי בכורות ז, ב
[41] יו"ד פא, ס.
[42] יו"ד פא, סב.
[43] בכורות ה, ב.
[44] ראה למשל ר"י מיגאש סימן נא, שדן במקרה שהרקיבו חלק מקירות הבית, והוחלפו על ידי השוכר, שיש לבית דין פנים חדשות, ועוד.
[45] ראה רמב"ם תרומות יא, כא, וכך כותב בשו"ת הרי"ד סימן קיא שכיוון שנזרעו הזרעים והשרישו בקרקע הם בטלו, "פקע האיסור מעליהם מדין תורה, מפני שאין כאן אוכל הראשון ופנים חדשות באו לכאן".
[46] שו"ת רדב"ז ב, תרצט.
[47] יו"ד ב, כז.
[48] ראה שבט הלוי ה, מז, הרב פרופ' א, שטיינברג, תאי גזע היבטים רפואיים, אתיים והלכתיים, תחומין כג, עמ' 241.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
