אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
אנפיקנון
כתיבה: הרב דוד אייגנר
בחז"ל הוזכרו מספר שמות לנוזלים שניתן להפיק מהזית, לפני הבשלתו, ומדובר בנוזל שאינו השמן, אלא המים ותרכובות שונות המצטברות בפרי. כאמור בערך זית, בפרק מבנה הפרי, בשלב השני של התפתחות הפרי נצברים בו בעיקר מים, וכן תרכובות שונות האחראיות למרירותו של הזית.
בין השמות שהוזכרו ניתן למצוא את האנפקטן/ אנפקינון/ אנפיקנון[1]/ שרף/ סטכא, וזהו שמן המור שהוזכר במגילת אסתר[2]
שרף זה דומה לחלב,[3] כשהנוזל יוצא מפרי בוסר, לפני שהגיעו לעונת המעשרות אינו נחשב משקה, אלא שרף, ולכן אינו נחשב כמשקה המכשיר לטומאה[4].
לדברי מ. רענן, שמן זה שימש לצרכים קוסמטיים, ומדובר בשמן שלא הביא שליש, והוא משיר את השיער ומעדן את הבשר[5] בערוך[6] מביא גרסה מפי "רבי מצליח" ששמן זה "משחיר את השיער". הרמב"ם[7] כתב: "ואנפקנון, הוא השמן שקורין אותו הרופאים "זית אלאנפאק" והוא הנסחט מן הזיתים הבוסר, והוא מר בטעמו". בהלכות איסורי מזבח[8] כתב הרמב"ם: "או שמן שהוציאו מזיתים שלא בשלו אלא עדיין הם פגין" אין להביא אנפיקנון למקדש. [9]
לדברי מ. רענן בימי הביניים הפך שם זה לכינוי כללי לשמן זית מעולה. האנפיקנון מוזכר פעמים רבות בספרות הקלאסית בהקשרים רפואיים וקוסמטיים. השם נקבע על ידי הרופא היווני היפוקרטס שהשתמש בו למגוון מצבים רפואיים. פליניוס[10] כותב שאנפיקנון הוא "שמן" שניתן לקבל בשתי שיטות משני מיני עצים: הזית והגפן. בזיתים הוא מבחין בין סחיטה כאשר הם עדיין "לבנים" שבה מתקבל "שמן" באיכות נמוכה יותר לבין השלב שבו הזיתים מתחילים לשנות את צבעם ומתקבל שמן ירוק. שמן זה נקרא בלטינית "שמן ירוק" או "שמן קיץ" משום שעיקר הצטברות השמן היא החל מהקיץ. פליניוס תיאר את האנפיקנון כמרכיב השימושי ביותר של הזית למטרות רפואיות. לדבריו על האנפיקנון המיועד לרפואה להיות חסר טעם. הוא יעיל לטיפול בחניכיים ואם מחזיקים אותו מדי פעם בפה אין דבר טוב ממנו להלבנת שיניים.
[1] מקור השם אנפקינון הוא כנראה במילה הלטינית omphacium (ביוונית omphakion - ὀμφάκιον) שמשמעותה "השמן או המיץ של זיתים או ענבים שאינם בשלים. בערבית הוא נקרא שמן "אנפאק" ובאופן מקורי פירושו היה שמן זית שמופק מזיתי בוסר
[2] בבלי מנחות פו, א
[3] רמב"ם פירוש המשנה מעשרות ד, א
[4] תוספתא עוקצין ג, ח
[5] בבלי מנחות פו, א
[6] ערך אנפיקנון
[7] פירוש המשנה מנחות ח, ג
[8] ו, יד
[9] משנה מנחות ח, ג
[10] 12.60
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
