סימן כא – הלל בליל יום העצמאות

 

סימן כא – הלל בליל יום העצמאות

ראשי פרקים:

       א. קריאת הלל ביום ולא בלילה

       ב.שני סוגי הלל

       ג.הלל של פסח ולולב

       ד. הלל של ליל הפסח

       ה. הלל של פורים

       ו. חיוב הודאה והלל בחנוכה

       מסקנה     

* * *

 

א. קריאת הלל ביום ולא בלילה

שנינו במשנה מגילה (כ' ב'): 

"כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין ולוידוי הפרים ולוידוי מעשר ולוידוי יום הכפורים לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה ולקבלה ולהזיה ולהשקיית סוטה ולעריפת העגלה ולטהרת המצורע כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה".

ובגמרא, מנלן? דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים. לקריאת ההלל דכתיב "ממזרח שמש עד מבואו" (רבי יוסי) [רב יוסף] אומר זה היום עשה ה'.

מבואר אפוא שאין קריאת הלל בלילה אלא ביום. ולכאורה יש סתירה לכך מהלל של לילי פסחים, הנאמר בלילה?

ויש לישב עפ"י האמור במסכת פסחים דף צה/א במשנה

     מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת:

והנה אכילת הפסח בין בפסח ראשון בין בפסח שני היא בלילה, אלא שבפסח ראשון קורין את ההלל בלילה בזמן אכילתו ואילו בפסח שני אין אומרים את ההלל בלילה בזמן אכילתו. מה ההסבר לחילוק זה? עומדת על כך הגמ' שם דף צה/ב:

     מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אמר קרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון הלל לילה שאין מקודש לחג אין טעון הלל: זה וזה טעונין הלל בעשייתן כו': מאי טעמא איבעית אימא לילה קא ממעט יום לא קא ממעט ואיבעית אימא אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?!

ופירש"י שם 

השיר יהיה לכם - ביום שתגאלו מן הגלות

כליל התקדש חג - כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג, ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו:

לילה המקודש לחג - כגון פסח ראשון:

שאין מקודש לחג - כגון ליל אכילת פסח שני, שאינו יום טוב:

לילה - דפסח שני מיעט, אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט, והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו, כדאמרן בתמיד נשחט (פסחים סד, א), ולקמן (קיז, א) אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש.1

מבואר אפוא שיש פסוק מיוחד המלמדנו על קריאת ההלל בלילה "ליל התקדש חג". אלא שלא מצינו הלל בלילי ימים טובים אחרים, וכאמור במשנה הנ,ל במס' מגילה אלא בליל הפסח בלבד. משמע שליל התקדש חג לבד אינו סיבה מספקת. 

ב.שני סוגי הלל

והנה שני סוגי הלל ישנם. הלל של חג והלל של נס. כמבואר במסכת ערכין דף י/ב:

     כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא לא איקרי מועד ראש חודש דאיקרי מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג אין טעון שירה ראש השנה ויום הכפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא משום דר' אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר משום ניסא פורים דאיכא ניסא לימא אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא ואמרינן הלל כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ולר"נ דאמר קרייתה זו היא הלילא התניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון.

וא"כ י"ל שהמשנה במגילה שאמרה שאין הלל אלא ביום התייחסה רק להלל של חג. אך הלל של נס נאמר גם בלילה. ואכן לא מצינו באף חג שקורין את ההלל בלילה לא בסוכות ולא בשבועות. אך הלל של ליל הפסח הלל של נס הוא.ולכן נאמר בלילה. והראיה שגם בפסח שני שאינו מקודש במלאכה הייתה הו"א לקרוא את ההלל בלילה אלמלא גזה"כ שרק בלילה המקודש לחג קורין את ההלל, דהיינו בפסח ראשון ולא בפסח שני. ולכאורה יש ללמוד מכאן שכל הלל של נס ניתן להיאמר בלילה.

מיהו י"ל שהיא הנותנת. רק בלילה המקודש לחג קורין הלל של נס בלילה, אך לילה שאינו מקודש לחג אין קורין בו, אפילו הלל של נס. והראיה שהלל של חנוכה שהוא הלל של נס אין קורין אותו בלילה. וצ"ע אפוא מה נשתנה הלילה הזה, של פסח מכל הלילות שקורין בו את ההלל? ואין סברה לומר משום דאית ביה תרתי, גם מקודש לחג וגם נס, כי כל אחד מהם, מקודש לחג לבדו, ונס לבדו, אינו יכול לחייב קריאת הלל בלילה, ומדוע צירוף של שניהם, ליל פסח, שהוא גם זכר לנס וגם מקודש לחג, מחייב אמירת הלל? 

ובחדושי הרמב"ן על מסכת פסחים דף קיח/א הקשה: 

וא"ת והא בגמ' דילן בפרק אין נערכין (י' א') תני להא דר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום יחיד גומר בהן את ההלל ולא קתני לילה של פסח, זו אינה תורה, דהתם הלל דעל עשיית מצות לא קתני, תדע דהא לא מני נמי שבשחיטת פסחים דתני להו במתני' התם, ועוד דהתם ימים קתני לפרש משנתינו דהחליל מכה לפני המזבח כו':

וצ"ע בכונת דבריו, היכן מצינו שעל עשיית מצוות קורין את ההלל? וצ"ל שהרמב"ן רומז בדבריו לאמור בפסחים צה ב שהובא לעיל:

אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?!

ולמצוות אלו של פסח וסוכות בלבד התכוין הרמב"ן. אך צ"ע הא גופא, מה נשתנו מצוות אלו מכל המצוות האחרות שאין קורים עליהן את ההלל?

ג.הלל של פסח ולולב

והנראה לומר בזה ששחיטת פסחים שונה מכל מצוה אחרת ולכן היא מחייבת אמירת הלל. והלל זה של נס הוא. וכמש"כ הטור סי' תל ששבת הגדול נקראת ע"ש הנס הגדול שבני ישראל קשרו את פסחיהם לכרעי מיטותיהם והמצרים שתקו. ואין ספק ששחיטת הפסח הייתה נס גדול יותר. ובזכות זו שישראל שחטו את הפסח ולא יראו מן המצרים שחט להם ה' את הבכורות ולכן הסברה נותנת שלא יתכן לשחוט את הפסח ולא לקרוא את ההלל. ונטילת לולב היא מסיבה אחרת לגמרי. המדובר הוא בנטילת לולב במקדש שנאמר בו ושמחתם לפני ה' א-לקיכם שבעת ימים. כלומר עיקר נטילת הלולב במקדש היא מדין שמחה2. ולא יתכן שאדם יטול לולב במקדש לשם שמחה ולא יאמר את ההלל שהו הדרך העיקרית לבטא את השמחה. (ואין הלל זה מדין חג, שהריח גם מי שאין לו לולב חייב לקרוא את ההלל בחג מדין חג. וגם מי שקרא את ההלל אם עלה עם לולבו למקדש לשמוח לפני ה' צריך לחזור ולקרוא את ההלל על הלולב).

ולכן נראה הכרח לומר עפ"י דיוקו של הנצי"ב בהעמק שאלה שדייק מלשון השאילתות כו :

דמיחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמיתרחיש להו ניסא דכתיב הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים

משמע שרק ברגע הנס עצמו יש חובה מהתורה להודות ולהלל לה'. אלא שהוא הסיק מזה שהלל של ליל פסח בימינו הוא רק מדרבנן. אך י"ל שגם בימינו ההלל בליל פסח דינו כמו בשעת יצי"מ עצמה. וזאת עפ"י מש"כ המהר"ל בגבורות ה' - פרק סב:

ורב האי גאון אמר שאין לברך על הלל בליל פסחים שאינו מצוה [של קריאה אלא שירה] כמו שאמר "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח" וכו', ואשמועינן כי אנחנו חייבים מעצמנו להלל לשבח לפאר. שכיון שהוא כאילו אנחנו יצאנו ממצרים, וכמו שהם קראו הלל בשביל הנס בלבד כך יש עלינו ליתן שבח והלול להקדוש ברוך הוא.

(אומנם הוא דחה את דעת רב האי גאון מכח המנהג לברך על ההלל ולמרות הרגשתו הספונטנית של האדם יש גם מצוה לקרוא את ההלל. אך מנהגנו לא לברך על ההלל של ההגדה ומעיקר סברתו ששונה הלל זה של ליל פסח הללל אחר לא חזר בו המהר"ל)

וכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן נא

דוקא הלל שקורין בכל יו"ט ויום גאולה שתיקנו לומר לכשיגאלו כדאיתא בפסחים קי"ז ע"א בהאי אמרינן ממזרח שמש עד מבואו ולא בלילה כי כך תיקנו, אבל בליל פסח שהיא שעת הנס ממש על זה נאמר השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ועיין היטב לשון רש"י פסחים צ"ה ע"ב ד"ה כליל וכו' ע"ש, א"כ לפ"ז מכ"ש וק"ו העולה מן הים וכיוצא בו שהוא שעת ניסא ממש פשיטא שיאמר אפילו בלילה.

 

ד. הלל של ליל הפסח

ואכן משונה הלל הנאמר בהגדה מכל הלל אחר, מלבד מה שהוא נאמר ללא ברכה ,הוא נאמר בישיבה ומפסקין באמצעו באכילה. משמע שאינו הלל בתורת קריאת חובה אלא כאדם האומר אותו מעצמו ללא כל חיוב מוגדר. וזו כוונת רב האי גאון שהלל זה אינו בתורת קריאה אלא בתורת שירה. ר"ל כאדם שזה עתה ארע לו נס והוא מודה לה' בצורה ספונטנית ללא כללי הלכה מוגדרים.  

וגם החולקים על רב האי גאון, כגון הר"ן הסובר שעיקר ההלל נאמר בביהכנ"ס והוא נאמר כהלכתו בברכה, מעומד וללא הפסקה, מודה לעיקר סברתו של רב האי גאון שהלל של ליל פסח הוא הלל של שעת הנס. אלא שבמקדש אמרוהו בזמן אכילת הפסח ואחרי החורבן תקנו לאומרו במקדש מעט ברוב עם, זכר להלל שנאמר בירושלים בשעה זו ואמרו עליו כזיתא פסחא והלילא ופקע איגרא. 

עכ"פ הלל של ליל פסח שונה מכל הלל אחר שהוא נאמר בליל התקדש חג דהיינו בליל שימורים לישראל לדורותם. שבכל שנה ושנה כאשר מתקדש חג הפסח מתחדשת בכל אחד מישראל ההרגשה כאילו הוא יוצא עתה ממצרים וחובתו לומר שירה. וזמן אכילת הפסח הרי זוהי שעת הנס ממש שהרי בשעה זו הכה ה' כל בכור בארץ ממצרים ופסח על בתינו לכן באופן יוצא מן הכלל יש לקרוא את ההלל בשעה זו אע"פ שאין קורין את ההלל בלילה. ואכן בפסח שני שאינו שעת הנס ממש אין קורין את ההלל בשעת אכילתו.

ובזה נפלו ראייותיו של הגר"ש גורן בתורת השבת והמועד שהביא מכמה מקורות שאמרו שירה בלילה. אין ספק שבשעת הנס אומרים שירה אפילו בלילה. ולדעת רה"ג גם לדורות אנו אומרים שירה בליל פסח כי שעת הנס הגדול של יציאת מצרים היא לשעתה ולדורות באותה שעה.

(ועוד י"ל שאכילת פסח היא המשך הקרבת קרבן הפסח ובקדשים היום הולך אחר הלילה ומשום כך ליל ט"ו בניסן נחשב המשך ארבעה עשר. עיין מקנה קידושין לז ב וא"כ דין יום יש לו). 

ה. הלל של פורים

ולכאורה ילה"ק על דברינו שגם בפורים וגם בחנוכה מצינו הלל בלילה.

כבר הבאנו לעיל את הגמ' בערכין שלדעת רב נחמן (ויש שפסקו כמוהו עיין מאירי ובמשנ"ב) קריאת המגילה באה במקום הלל. והרי קריאתהמגילה נוהגת גם בלילה וא"כ מצינו הלל של נס בלילה. מיהו המשנה במגילה שפתחנו בה אינה מזכירה את קריאת המגילה בלילה. הלוא דברים בגו!

ואכן בשו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא - או"ח סימן מא כתב:

נלע"ד דקריאת הלילה לאו מ"ע דדברי הקבלה רק קריאת היום דבמגילה ימים נזכרים ונעשים כתיב ולא לילות. וכן מבואר בתוס' בדף ד' ע"א בד"ה חייב וכו'

[אומר ר"י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא וקרא נמי משמע דכן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא ביום חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגם עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן (דף ז:) דאם אכלה בלילה לא יצא י"ח והכי נמי משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשייה מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן:] 

ומה שאמרו חייב לקרות בלילה היינו מצוה דרבנן אבל לא נרמז במגילה.

מצינו אפוא שרבנן תקנו באופן יוצא מן הכלל קריאת מגילה גם בלילה. ואכן קריאה זו אינה מדין הלל אלא תקנה מיוחדת של קריאת מגילה. ועיין מרחשת ח"א סי' כב שכתב לפי"ז שאישה תוכל להוציא איש בקריאת המגילה בלילה. כי רק ביום שקריאת המגילה תוקנה כנגד הלל ואישה פטורה מהלל לכן אינה מוציאה איש. אך בלילה שגם איש אינו חייב מדין הלל אישה ואיש שוים בתקנה זו. וא"כ אין מכאן שום ראיה להלל של נס שניתן לקרותו בלילה.

ובזה נדחים דברי הגר"ש גורן בתורת השבת והמועד עמ' 422 שנדחק בביאור המשנה במגילה שמשמע ממנה שאין הלל אלא ביום. וכתב שאה"נ יש הלל גם בלילה, אולם המשנה לא הזכירה את ההלל של הלילה כשם שלא הזכירה את קריאת המגילה של הלילה. וערבך ערבא צריך, מדוע לא הזכירה המשנה את קריאת המגילה של הלילה? אך לדברי הנוב"י הנ"ל מבואר. קריאת המגילה של הלילה אינה מדין המשנה אלא תקנה מאוחרת, אולי מימי ריב"ל שהוא שאמר במס' במגילה דף ד א: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר א-להי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. ולכן המשנה לא הזכירה אותה. ובאמת אין הלל בלילה. (ואולי ראשיתה של תקנה זו נעוץ בשלפי השמד, כמבואר בתוספתא מגילה פרק ב הלכה ד: קראה בלילה לא יצא ידי חובתו, אמר ר' יוסי מעשה בר' יוחנן בן נורי שקראה בצפורי בלילה אמרו לו אין שעת סכנה ראיה. השלטון הזר אסר כנראה על קריאת המגילה, שהייתה לפי ההלכה ביום בלבד. וכידוע, משמשת קריאת המגילה למעשה לזכור לא רק את מעשה עמלק הקדמון אלא גם את ממשיכיו שבכל דור ודור והדבר היה לצנינים בעיני השלטון הזר. וכדי להערים עליו הנהיגו בציפורי קריאת מגילה בלילה, שלא בזמנה. ואח"כ הפכוה לתקנה כללית וריב"ל הסמיכה על הכתוב ולילה לא דומיה לי.) 

 

ו. חיוב הודאה והלל בחנוכה

גם בחנוכה מצינו הודאה בלילה שכן מצות הדלקת הנרות שתשתקע החמה עסד שתכלה רגל מן השוק. הם ניתן להקיש מהדלקת הנרות להלל?

אכן ראיתי בקונטרס "אמונתך בלילות" מאת הרב אורי שרקי שהביא את ביאור הגר"א לאו"ח תרעא על ההלכה שמדליקין נרות חנוכה בביה"כ. הגר"א הביא לכך ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרים בב"ה משום פרסומי ניסא. (ויש להעיר על הגר"א שלדבריו יוצא שציבור המתפלל בליל פסח שלא בביהכנ"ס לא יקרא את ההלל, כשם שבחנוכה התקנה היתה בביכנ"ס דווקא. וצ"ע) והר"א שרקי הסיק מזה שקורין את הלל בלילות. ויש להטעים את דבריו עפ"י מה שכתב הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה להגרש"ז אוירבך תנינא (ב - ג) סימן נח: 

     והנה לפמש"כ התוס' בסוכה ל"ח ע"א דנשים פטורות מהלל של חג הסוכות ועצרת משום דמצוה שהזמן גרמא ורק בהלל שבליל פסח נשים חייבות משום דעל הנס הוא בא ואף הן היו באותו הנס, הקשו האחרונים דא"כ מאותו הטעם היו צריכים להתחייב גם באמירת הלל דחנוכה וכמו דחייבות בהדלקת נר חנוכה, ומהרמב"ם פ"ג מחנוכה הלכה י"ד לכאורה משמע דנשים פטורות, דכ' "ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה, עונה אחריהן מה שהן אומרים" והוא ממתני' דסוכה ל"ח ע"א והטעם הואיל ואינו מחויב בדבר אינו מוציא את האחרים ידי חובתן?

     נלענ"ד דהדלקת נר חנוכה היא עצמה ההודאה וההלל, כלומר שע"י זה יתן אל לבו להודות לה' על הנסים הגדולים שעשה לנו בנצחון המלחמות, וכמו שאומרים בנוסח "הנרות הללו וכו' על התשועות ועל המלחמות וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל", ולא נזכר כלל נס פך השמן משום שאין ההדלקה באה כזכר לנס פך השמן, כי לא מצינו בשום מקום להודות לה' לדורי דורות עבור זה שעשה הקב"ה נס כדי שיוכלו כלל ישראל לקיים מצוה. (עיין מהר"ל נר מצוה - י. א.) וזהו מה שאומרים בנוסח על הנסים בתפילה ובבהמ"ז בסיום ההזכרה של הנסים והישועות "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול" ואין אומרים להדליק נרות ולהודות, ומשום שכל עיקר ההדלקה היא להודות ולהלל ולפרסם נס הישועה וההצלה. 

     ומכיון שזהו עיקר התקנה שפיר חייבות גם נשים בהדלקת נר חנוכה כאנשים שגם הן צריכות להודות וכמו שאמרו בגמרא הטעם שאף הן היו באותו הנס כלומר נס ההצלה ע"י המלחמות. ואפשר שמטעם זה גם נהגו להדליק בביהכנ"ס בברכה אע"פ שהוא רק מנהג ולא מצוה ולא מצינו שמברכים על מנהג חוץ מאמירת הלל בר"ח, דהוא כמש"כ שההדלקה היא כאמירת הלל. (וכיון לדעת הגר"א הנ"ל. מיהו קשה לדעת המחבר שאין מברכין על הלל של מנהג ובכל זאת מברכין על הלל של ביהכנ"ס? מיהו גם בליל פסח דווקא לדעת המחבר יש לקרוא את ההלל בביהכנ"ס ברכה. וצ"ל שתקנת פרסומא ניסא גדולה יותר ממנהג הלל של ר"ח - י. א.) וגם ניחא לפ"ז מה שמדליקין בליל כ"ה, דיש מקשין כיון שנחו בכ"ה הרי הדלקת המנורה היתה רק בערב שהוא ליל כ"ו (מלבד לדעת הרמב"ם שהדליקו גם ביום), כיון שעיקר תקנת ההדלקה הוא על נס ההצלה שהיה ביום כ"ה. 

     אבל אמירת ההלל בשמונת ימי החנוכה אינה על מה שקרה באותו הזמן, רק תיקנו נביאים שבכל מועד שאסור במלאכה וגם אם שבת היה נקרא מועד היו צריכים לומר הלל הואיל ואסור במלאכה כמבואר בגמ' ערכין הנ"ל, וגם בכל יום שבו נגאלו אבותינו צריכים לשמוח בה' באמירת ההלל וכמבואר בפסחים קי"ז ע"א. וזהו מה שאמרו בגמ' בשבת כ"א ע"ב לשנה אחרת קבעום ועשאום לימים טובים בהלל והודאה, כלומר שעשו את אותם הימים לפרק שבו חייבים לשמוח בה', אף שההלל עצמו אין בו שום זכר לאותם הנסים אשר חייבים להודות ולהלל ע"י ההדלקה. וכיון שכן כמו שנשים פטורות מהלל של סוכות ועצרת כך גם של חנוכה מפני שזה רק זמן גרמא כלומר זמן זה עשאוהו ליום שחייבים לומר בו הלל. [משא"כ אמירת ההלל בליל פסח כיון שזהו ממש הלל המצרי ומספרים הענין של יציאת מצרים וגם תקנוהו על סדר הכוסות לכן גם נשים חייבות בו].

מבואר בדבריו שגם בחנוכה תיקנו כעין פורים שהדלקת הנר היא הלילא. ויתירה חנוכה על פורים שתקנו נרות כנגד ההלל רק בלילה. ומבואר אפוא שיש חיוב הלל גם בלילה (כלומר הלל של נס).

מיהו מסתבר שגם להסברו של הגרשז"א זוהי תקנה מיוחדת בחנוכה. שתקנו להודות באמצעות הנרות, בגלל נס פך השמן, ונרות אינן אלא בלילה כי שרגא בטיהרא למאי מהני וגם הם זכר למקדש, והדלקת הנרות במקדש הייתה בלילה. אך מאחר ואישה הדליקה כבר נרות בליל חנוכה, והודתה בכך לה' על נס הנצחון שאף היא הייתה בו, פטרוה מהלל שלמחרת ביום. (ונס פך השמן אינו נס בפני עצמו וכמש"כ המהר"ל אלא הוא עיקר משמעותו של נס הנצחון במלחמה). ואין להקשות, שא"כ גם איש יצא ידי חובת הלל בנרות שהדליק בלילה, אין לומר כן שהרי הוא חייב בלאו הכי בהלל ביום מדין יום טוב ולכן הוא צריך גם הלל ביום וגם הודאה בלילה. אך אישה שאינה חייבת מדין יו"ט רק מדין נס והודתה על הנס בהדלקת הנרות אינה צריכה להודות עוד פעם ע"י הלל ביום עצמו. 

ותדע, שאין לומר שהדלקת הנרות היא תחליף מדויק להלל, שהרי בעל מוציא את אשתו אע"פ שלא הייתה בבית באותה שעה (וכן להיפך) ופשיטא שאין להוציא אישה בהלל ע"י שיאמר בשבילה את ההלל מבלי שהיא שמעה ויצאה מדין שומע כעונה.וק"ו שאין אישה יכולה להוציא איש בהלל, אם הוא לא שמעו במו אוזניו. אלא ע"כ תקנת נרות אינה במקום ההלל, כי אין הלל בלילה, והיא תקנה בפני עצמה. אלא שע"י הודאת הנרות אישה יוצאת יד"ח של ההלל.

[לפני שמצאתי את דברי הגרשז"א ישבתי את קושיתו בדרך קצת שונה. הגרשז"א סובר שנתנו לחנוכה דין יום טוב לענין ההלל. לדעתןו הלל של נס והלל של חג חד הם. אולם לאומר האמרו לעיל שני דינים הם בהלל הל של נס והלל של חג נלענ"ד לומר באופן אחר. לא מצינו הלל של יו"ט אלא ביום המקודש ואסור במלאכה כמבואר בערכין י ב. והלל של חנוכה הלל של נס הוא, וכאמור לעיל עיקרו של הלל זה צריך להאמר רק בעת התרחשות הנס. מ"מ בגלל חשיבותו של הנס קבעו כתקנה לדורות שבכל חנוכה נזכור את הנס שארע בימים ההם בזמן הזה ע"י קריאת הלל. וכמו שנאמר בשבת כא ב לשנה הבאה קבעום בהלל והודאה. ותקנת ההלל היא קריאת אותו הלל שאנו נוהגים לומר בכל חג ובכל פרק וכמו שאמרו בפסחים קיז א:

והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. 

דוק היטב בלשונם שהזכירו את שני הסוגים בחדא מחתא. הלל "על כל פרק ופרק" ר"ל בזמנים מיוחדים המקודשים ואסורים במלאכה, "ועל כל צרה וצרה" הוא הלל של נס. מיהו דין שווה לשניהם. אין בתוכנו של ההלל שום איזכור לאירוע מיוחד (חוץ מיציאת מצרים). קריאת ההלל של חנוכה שהוא הלל של נס אינה שונה מקריאת ההלל של שבועות וסוכות שהוא הלל של חג. וא"כ כל ההללים, בין של נס ובין של חג, גדר אחד להם, שתיקנו לאומרם במועדם. ולכן דינו של ההלל הוא ככל מצוה שהזמן גרמא כי הוא נקבע לזמן ידוע. לא כן הלל של ליל פסח הוא הלל של שעת הנס ממש. וכשאדם ניצל מסכנה בלילה הוא אומר שירה באותה שעה שניצל, גם בלילה. ולכן גם הלל של ליל פסח נאמר בלילה ונשים חייבות בו שאף הן היו באותו הנס. ובפרט שאנומזכירים בו במפורש את יציאת מצרים שארעה באותה שעה ממש. אך הלל של חנוכה שאומנם תקנוהו להאמר על נס אך תיקנו לומר בו את אותו ההלל הנאמר בכל יו"ט נתנו לו גם את אותו גדר של יו"ט שאינו על נס דווקא ולכן נשים פטורות ממנו כדין הלל של יו"ט. ועיין יביע אומר ח"ו או"ח סי' מה שדן בחיובן של נשים בהלל של חנוכה ומסקנתו שהן פטורות עיי"ש]

ולדברינו ע"כ כוונת הגר"א היא אחרת. ער"ן ערבי פסחים שהאריך בתקנת ההלל בביהכנ"ס בלילי פסחים. ותורף דבריו שתקנו הלל בביהכנ"ס בליל פסח משום פרסומי ניסא. והוא כנראה זכר להלל שהיה נאמר בירושלים בלילה הזה בעת אכילת הפסח וכנ"ל. למדנו מכאן שביהכ"נ שהוא מקדש מעט משמש תחליף למקדש ולירושלים (שאף היא נקראת מקדש). לכן כשרצו לעשות פרסומי ניסא לנרות שהדליקו בחצרות קדשך בחנוכה תיקנו לעשות זאת בביהכ"נ. ואין מכאן שום ראיה שהדלקת נרות בביהכנ"ס בחנוכה היא במקום הלל. וממילא אין כל ראיה לכך שהלל נאמר בלילות. וליל פסח שאני כמש"כ שזמן אכילת הפסח הוא שעת הנס ממש3.

מסקנה

מכיון שאמירת הלל בליל פסח היא חידוש, אין לך בו אלא חידושו, וסתם משנה במגילה מורה כן, הרי אנו בחזקתנו שלא זכינו שייאמר הלל בלילות. והנוהגים לומר הלל בלילה יאמרוהו ללא ברכה.

 

1 רש"י שינה מלשון הגמ' ובמקום על כל צרה וצרה כשנגאלין ממנה כתב "דבר חידוש" ומסתבר שזו כונתו במונח "חידוש" ר"ל אירוע גדול ששינה מצב של צרה למצב של גאולה ופתח תקופה חדשה בתולדות עם ישראל. והגר"ש גורן בתורת המועדים הביא גירסא אחרת "מקודש" ובנה עליה. ולא מסתבר. כי הלל של נס אינו זקוק ליום מקודש, חוץ מהלל של ליל פסח שנאמר בו "ליל התקדש חג" ויש לו דין מיוחד כמו שיתבאר. 

2 ובמק"א כתבנו ליישב עפי"ז את פסק הרמב"ם שכל הפסולים ביום הראשון כשרים ביתר הימים ומשמע שגם לולב הגזול כשר ביתר שבעת הימים במקדש. וקשה, הרי זו מצהב"ע? וי"ל שביום הראשון מצות נטילת לולב היא בלולב עצמו ולכן לולב הגזול פסול משום שהוא חפצא של מצוה ולא יתכן שקטגור ייעשה סנגור. אך ביתר הימים אין המצוה בלולב עצמו אלא בשמחה. הלולב הוא רק אמצעי לביטא באמצעותו את השמחה ולכן לולב הגזול כשר וע"ד מש"כ הרמב"ם בענין שופר הגזול שכשר שאין המצוה בשופר עצמו אלא בקול ואין גזל בקול. אף כאן המצוה היא בשמחה ולא בלולב ואין גזל בשמחה.)

3 ויש להעיר על סגנון דבריו של הר"א שהפריז על מידותיו בכך שקבע ש"כל מי שאינו אומר הלל בליל יום העצמאות מתכחש לאופיה של הגאולה ומעכב את שלמות הופעת אור ה' עלינו". והוסיף גם רמזים מתורת הסוד. מקובלנו שאין לערב עניני אמונה בעניני הלכה. את ההלכה יש לברר בכליה ההלכתיים וכל המערב מין בשאינו מינו עובר על איסור כלאים כלשון החת"ס. את האמונה יש לכוין עפ"י ההלכה ולא להפך.אמונתו של אדם לא נפגמת חלילה בגלל דבקותו בהלכה הצרופה אדרבה. . . ומעידני על מו"ר הרצ"י קוק זצ"ל שלא אמר הלל בשנים הראשונות לקום המדינה ואמונתו בגאולת ישראל לא נפגמה עקב כך.

כמו"כ הפריז הר"א על מידותיו שהשוה את יום העצמאות ליציאת מצרים בפסח. יציאת מצרים תישאר המאורע הגדול ביותר בתולדות עם ישראל עד שתבוא הגאולה האחרונה שעליה נאמר לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וכו'. אומנם זכינו ב"ה לאתחלתא דגאולה, אך העיקר עוד לפנינו.

וברוב התלהבותו להשוות את ליל יום העצמאות לליל הסדר לא שם לב לכך שהמנדט הבריטי על א"י הסתיים בליל שבת ו' אייר שהוא מוצאי יום העצמאות. 

ובצדק העיר על דבריו בקונט' "שחר אהללך" להרב אליהו אריאל אדרי. אלא שבכל קונטרסו זה הוא לא עמד על המיוחד בליל פסח שהוא שעת הנס ממש ולכן אומרים בו שירה בלילה. 

ומה שהסתמך הר"א על החלטות הרה"ר מסר לי הרב כדיר צבאן זצ"ל רבה של נתיבות שהיה חבר מועצת הרה"ר באותם ימים שההחלטות על יוה"ע (כגון לומר הלל ביום העצמאות שחל ביום ששי או שבת וכדו' )לא נתקבלו על דעת חברי המועצה.