הבאת שליש היא מושג הלכתי המבטא שלב מסוים בשלבי התפתחות הפרי או הזרע.
הזרע מורכב משלושה חלקים מרכזיים: העובר, ממנו מתפתח הצמח העתידי, האנדוספרם (endosperm), רקמת האגירה להזנת העובר, ומעטה הזרע המשמש להגנת העובר.
לאחר החנטה דפנות השחלה מתפתחות והופכות לאיבר המכיל בתוכו את הזרע או הזרעים, איבר זה נקרא פריקארפ (pericarp) והוא מחולק לשלושה חלקים עיקריים: החלק החיצוני הוא השכבה החיצונית של הפרי הנקראת אקסוקארפ (exocarp), החלק האמצעי הוא מזוקארפ (mezocarp), והחלק הפנימי הוא האנדוקארפ (endocarp). תפקידו של הפריקארפ הוא להגן על הזרעים שבתוכו ולסייע להפצתם, בפירות בשרניים החלק הנאכל הוא הפריקארפ, בזרעים שונים, כגון חיטה, הפריקארפ מהווה את השכבה החיצונית של הפרי.
התפתחות הפרי נמשכת בין החנטה להבשלה המלאה, משך ההתפתחות משתנה בין מין למין, ולעתים גם בין הזנים עצמם. משך ההתפתחות אף תלוי בגורמים חיצוניים כגון אקלים, סוג הקרקע, טמפרטורה, אור, ועוד.
התפתחות הפרי נמדדת הן בהתפתחות הזרע ועטיפותיו, והן בהתפתחות הקוטר והנפח של הפרי, צבע הפרי, כמות הסוכרים ועוד.
התפתחות המזוקארפ, האנדוקארפ והזרע אינה מתרחשת בו זמנית, והיא מחולקת לשלוש תקופות:
ניתן לחלק את שלבי התפתחות במינים מסוימים לשלושה שלבים עיקריים:
בהגדרת הבאת השליש ישנן בהלכה כמה דעות: 1. שליש הנפח הסופי. 2. שליש מהמשקל הסופי. 3. שלב שבו הפרי קיים ואפשר לקבל שליש מהתוצרת הסופית. 4. שליש הבשלה. ביחס לזיתים קיימת דעה נוספת: תשיעית מכמות השמן הסופית.
יש הסוברים ששלב זה נקבע מכיוון שאז כשזורעים את הגרעין הוא יכול להצמיח צמח חדש, או שבאותו זמן הפרי ראוי לאכילה.
להבאת השליש ישנן כמה השלכות הלכתיות:
שנת השמיטה: קביעת שייכות הקטניות, התבואה והזיתים לשמיטה נקבעת על פי הבאת השליש. ולדעת הרמב"ם השליש הוא הזמן הקובע גם ביחס לכל פירות האילן (לעומת דעת התוספות שהזמן הקובע בשאר פירות האילן הוא החנטה).
תרומות ומעשרות: הזמן המחייב את התבואה והזיתים בהפרשת תרומות ומעשרות הוא השליש, בשאר הפירות הזמן המחייב את הפרי בהפרשת תרומות ומעשרות הוא עונת המעשרות, לדעת הרמב"ם עונת המעשרות זהה לזמן הבאת השליש.
חלה: נחלקו התנאים בחיוב חלה מתבואה שלא הביאה שליש, יש הסוברים שאף על פי שפטורה מן המעשרות חייבת בחלה, ויש הסוברים שמכיוון שפטורה ממעשרות פטורה גם מהחלה.
פאה: נחלקו התנאים אם הבאת שליש היא זמן מחייב שדה במתנות עניים.
חדש: נחלקו הפוסקים אם תבואה שלא הביאה שליש שאפו ממנה לחם אסורה משום איסור חדש לפני הבאת העומר.
עומר: מתיר רק תבואה שהביאה שליש, נחלקו התנאים בדין קצירת תבואה לבהמה לפני הבאת שליש.
מנחות: ניתן להביא שמן למנחות רק משמן זית שהביא שליש.
מכיוון שזמני ההבשלה ומשכה משתנים בין הפירות, לא ניתן להכריע באופן ברור מהו השליש, אלא ניתן להעריך את התקופה המשוערת שבה ייתכן שהפרי כבר הביא שליש. נראה שמכיוון שההתפתחות אינה רציפה, שליש מזמן הגידול אינו יכול להיות מדד להגדרת השליש.
כאמור, איברי הפרי אינם מתפתחים באופן אחיד, אלא תחילה מתפתחים הזרע ועטיפותיו ולאחר מכן השכבה החיצונית (הנאכלת בפירות הבשרניים), אי לכך, ייתכן שלסוברים שהשליש משמעותו שהגרעין יכול להצמיח צמח חדש, שלב זה מוקדם באופן יחסי בהתפתחות הפרי, וייתכן שמדובר בשלב "הקשחת הגרעין" - התקופה השנייה ב'התפתחות המחזורית'.
לסוברים ששליש הוא שליש הנפח או המשקל שלב זה הוא ככל הנראה לאחר תחילתה של התקופה השלישית בהתפתחות המחזורית. אולם לסוברים ששליש הוא שהפרי ראוי לאכילה מדובר בשלבים המאוחרים יותר, בזמן שבו ישנה הצטברות גלוקוז בפרי. הצטברות השמן בזיתים מתרחשת ברבע האחרון של התפתחות הזית, אי לכך השליש שלו יהיה רק בשלבים המאוחרים יותר של הגידול.
הבשלת גרעיני הדגניים מחולקת לשלושה שלבים: הבשלת חלב, הבשלת דונג והבשלה מלאה.
לדעת מרדכי כסלו, מהשתבלות החיטה עד לשלב שהזרע יכול להצמיח עוברים כ- 25 ימים, זמן זה הוא בתחילת שלב "הבשלת הדונג", כששליש הנפח והמשקל כשהזרע טרי הוא לאחר 9 ימים, ושליש הנפח והמשקל כשהזרע יבש הוא לאחר 16 ימים.
מקור הערך: אנציקלופדיה הלכתית חקלאית
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
