אתרוג לא מורכב או אתרוג בחזקת שלא מורכב

היוצא לשוק ארבעת המינים לקנות אתרוג כשר לברכה, מוצא שתי נוסחים בכתב ההשגחה על כשרות האתרוג. יש שכתוב עליו שהאתרוג לא מורכב, ויש שכתוב בו שהאתרוג בחזקת שלא מורכב מה פשר שתי נוסחים אילו?

נראה לעניות דעתי שההבדל נובע ממחולקת שישנה בהגדרת יחור - ענף הניטל מעץ מורכב מהי הגדרתו.

מקובל עלינו שאתרוג המורכב פסול לנטילה[1], כלומר אתרוג שגדל בעץ שהכנה הוא ממין אחד והרוכב הוא ענף ממין אתרוג, הרי הפרי נחשב תוצר הרכבה ופסול למצות נטילת לולב. אך מה דין "תולדות המורכב" , ענף - יחור שגדל מן הרוכב של עץ המורכב, וקצצו וניטע בקרקע והוציא פרי, האם אף הוא נחשב אתרוג המורכב או שמא לא?

 

נאמר בתלמוד ירושלמי (כלאים פ"א ה"ד) :

תני גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפק מינהון קדריה פרסקיה

וכן פסק הרמב"ם (כלאים פ"א ה"ז):

ומותר ליטע יחור מן האילן שהורכב כלאים , ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים.

 

כלומר עץ המורכב משני מינים והוציא יחור - ענף, אף שנוצר מכח  הרכבה אסורה, מותר ליטול  יחור זה, ולנוטעו בקרקע. וחלקו האחרונים בהגדרת "היחור" ובטעם ההיתר ליטע אותו.

 

יחור - הרי הוא כרוכב

 

שו"ת בית אפרים  (או"ח סי נו ד"ה והנה עדיין יש פתחון פה) כתב שיחור מעץ המורכב שנטעו לכו"ע[2] אין כבר זיקה להרכבה הראשונה ואין בו תערובת שני מינים אלא כולו ממין הרוכב, וא"כ לעניינו אין לפוסלו ולהוציאו מתורת אתרוג כשר.

ומכ"ש אם מיחור המורכב הזה שעושה פרי אתרוג לקחו ממנו ענפים ונטעו והבריכו במקום אחר ועושה אתרוגים דלא איכפת לן בבריכה ראשונה כלל, דענפים אילו שנתווספו עיקרם מיחור האתרוג הם באים ואין חלק שמיני שבשמינית שמעורב בתוכו מחמת הרכבה הראשונה פוסלו ומוציאו מתורת אתרוג כשר.  וכן מוכח לענ"ד דהא אם הורכב אילן אחד כלאים כגון אגוז ע"ג פרסק והיחור הוסיף ענפים, והוא לוקח ענף מהאגוז המורכב ומרכיבו בתוך אילן אגוז אחר דודאי שרי, ולא אמרינן כיוון שגידולין אלו נתווספו אח"כ, מאילן הפרסק הם באין, וא"כ ה"ל כמרכיב פרסק ע"ג אגוז הא ודאי ליתא.   וכדאיתא בירושלמי דכלאים עכו"ם שהרכיב אגוז ע"ג פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר וכן פסק הרמב"ם והשו"ע. ואע"פ שיש לדחות ולומר דמה שאמר נוטע במקום אחר דווקא קאמר שעושה אותה נטיעה בפני עצמה ואשמעינן דאע"ג שאותו יחור יש בו הרכבה של כלאים…אבל ליקח היחור ההוא להבריכו באגוז אפשר שבאמת אסור כיון שנתגדל מעיקר האילן הפרסק… אך לענ"ד ליתא וכן מוכחדאל"כ היה אסור אף לנוטעו בפני עצמו דשמא אחר זמן יקחו מזה להרכיב באגוז שיסברו שאגוז מתולדה הוא אלא ודאי דבאמת משרא שרי…

וכן משמע בשו"ת חלקת יואב[3] (או"ח סי' לב סוף ענף ו)  שכתב:

איך שיהיה לדינא נראה לי דמורכב ראשון פסול מספק כנ"ל, אבל תולדותיהן אין שום חשש עליהן.

הרי שאף שפוסל את האתרוג  המורכב הראשון מספק, אך תולדותיהן דהינו יחור - ענף היוצא מהרוכב שבעץ המורכב, נחשב אתרוג גמור וכשר לנטילה. 

וכן פסק הרב טברי"א הכהן  הראב"ד ממושבה ראש פינה בשנת תרנ"ד[4] הלכה למעשה והתיר ליטול יחור  מעץ שהוא מורכב מאתרוג על לימון.

האיך שיהיה לדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסולים האתרוגים המורכבים בלימוני ומראנצין ואהרענזיש ובטל דעת המתיר לדעת כל הפוסקים האוסרים. רק אם לדעת הגננים הבקיאים שאתרוג המובחר שיהיה מורכב דווקא יש להם ההיתר שירכיבו את אילן האתרוג בענף של אילן המורכב בפסול ע"י עכו"ם וזה מותר לדינא כמובא בשו"ע הלכות כלאי אילן שכתב ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטוע במקום אחר. ועיין שם בהגהות "יד שאול" וירכיבו זה הענף באתרוג הכשר ויהיה הפירות היוצא מהם כשר לגבוה ולברכה אם יהיו מובחרים…" 

וכן נראה שזו היתה גם דעת בד"ץ ירושלים בשנת תרל"ז כפי שפורסם בספר ארבעת המינים (עמ' קצא)

אנחנו בד"ץ הח"מ נבחרנו לדון ולהורות בדבר הלע"ז אשר יצא על אתרוגי העה"ק יפו ת"ו מחשש הרכבה, ונשלחו בעבור זה בהסכמת גדולי פעה"ק ירושלים ת"ו שלושה אנשים יראים בעלי מדע לבדוק את הגנות שמה בעה"ק יפו ת"ו, ואחרי חזרתם לפעה"ק ת"ו קבלנו עדותם מה ראו וחקרו ובדקו שמה. והיוצא מדבריהם, כי אמנם כן נמצאים שמה אילנות המורכבים בעצי לימון מתוק ומגדלים אתרוגים אשר אין בהם שום סימן להכירו לא מבחוץ ולא מבפנים בחדרי הזרע. כן הביאו לפנינו איזה אתרוגים אשר תלשום מאילנות מורכבים ולא ניכר עליהם שום סימן. אומנם העידו, שבגוף האילן יש סימנים מובהקים ובדוקים להכירו אם הוא מורכב או לא, כאשר חופרים אותו עד שורשו וחפרו ובדקו שמה הרבה גנות ומצאום כשרים. והנה  נשאר גם על הבדוקים חשש אולי המה שתולים מאילן מורכב, ובדבר הזה אין שום סימן להכירו. ועל זה ישבנו ועייננו עפ"י דין תוה"ק והסכמנו אשר עפ"י דין אין לחוש לזה כלל, כי אם באנו לחוש לזה , לא נשאר לנו אילן אתרוג בעולם. לכן כל אילן ואילן, אשר יובדק ע"י מומחים שאינו מורכב, אין לנו לחוש אולי הוא שתול מאילן מורכב והוא כשר לכל הדעות בלי שום פקפוק. אך שבעת התלישה, יעמדו אנשים יראים להשגיח שלא יתערבו בהם אתרוגים מאילנות מורכבים. כל זה הסכמנו אנחנו בד"ץ הח"מ ובאופן שיסכים עמנו גם הרב הגאון מוהר"ר מאיר אויערבאך (בעל אמרי בינה) יצ"ו וע"ד אמו"ץ באנו על החתום ….

הרי הכשירו את האתרוגים מתוך בדיקה שלא נעשה בעצים עצמם הרכבה, ואם כן הרי הם עצי אתרוג כשרים, ודחו מסברא את הרעיון לחוש שמא נחשב עץ מורכב, משום חשש שמא הוא יחור שנוצר מעץ מורכב, ולכן יש עליו דין עץ מורכב,  מטעם כי אם באנו לחוש לזה , לא נשאר לנו אילן אתרוג בעולם.

 

אכן הבד"ץ בירושלים תלה פסק זה הלכה למעשה, בדעת הרב הגאון מוהר"ר מאיר אויערבאך (בעל אמרי בינה), ובספר ארבעת המינים (עמ' קצב) כתב על פי "קונטרס פרי עץ הדר", שהגאון מוהר"ר מאיר אויערבאך לא קבל דעתם, כפי שיבואר לקמן, ולא יצא פסק זה לאור. אך בספר תורת רבינו שמואל סלאנט זצ"ל (חלק א עמ' סו) נכתב "וגם הרב הגאון המפורסם מורה"ר מאיר אויערבך זלה"ה הסכים אתנו" כלומר עם דעת הבד"ץ שהתיר את עצי הארוגים ביפו[5]. מ"מ  רבה של תל אביב ת"ו הרב חיים דוד הלוי זצ"ל   במאמר שהתפרסם בספר תחומין (כרך יח עמ ' 333) הסתמך על פסק הלכה זה של הבד"ץ ירושלים בשנת תרל"ז וכתב:

 

מבואר איפוא שב"ד צדק בירושלים לפני מאה ועשרים שנה הסכימו שתולדות מורכב כשר למצוות ארבעת המינים.

 

 

 

היחור -  תערובת, בריה חדשה

 

שו"ת מהרש"א אלפנדרי[6] (סי יג ד"ה וראיתי להרב"א וד"ה ואם) דחה את הבנת שו"ת בית אפרים, שהגדרת היחור, שהוא ממש  כולו כהרוכב , ודחה את ההיתר ליטול יחור מרוכב ולהרכיבו על כנה שהיא מסוג הרוכב וז"ל:

ופלא הוא בעיני מאי דפשיטא ליה דאם הרכיב אגוז ע"ג פרסק והיחור עשה ענפים שמותר להרכיב עם אילן אגוז מדשרי לנטוע לבדו דגם להרכיב עם אגוז דודאי דשרי. דהא מאי דאסור בהרכבת אילן הוא ודאי משום דילפינן מכלאי בהמה דהקשן הכתוב כידוע. הרי בכלאי בהמה המורכב מותר להרכיבו אפילו עם מינו אבל להרכיבו אפילו עם אימו אסור משום דחוששין לזרע האב שבו, וה"נ דכוותיה לבדו שרי, אבל עם האגוז אחר אסור מפני הזרע של אפרסק שבו ביחור…

הרי המהרש"א אלפנדרי סובר שאין היחור מעץ מורכב נחשב כמין הרוכב בלבד, ולכן אסור להרכיבו ע"ג מין רוכב אחר, ויש בדבר איסור כלאים. והירושלמי התיר רק  ליטול היחור ולנוטעו לבדו באדמה בלבד אבל לא להרכיבו בעץ ממין הרוכב.

אך לא ביאר דיו מהי הגדרת היחור שניטל מעץ מורכב. שהרי טענת שו"ת בית אפרים במקומה עומדת, שאי אפשר לומר שהיחור הוא תערובת שני המינים, "דאל"כ היה אסור אף לנוטעו בפני עצמו דשמא אחר זמן יקחו מזה להרכיב באגוז שיסברו שאגוז מתולדה הוא אלא ודאי דבאמת משרא שרי".  וכן יש לשאול, אם היחור הוא תערובת של שני מינים, כיצד עצם נטיעתו מותר, הרי בנטיעה זו נוטע שני המינים יחד ולא גרע מהרכבה רגילה?

 

החזו"א[7] (הלכות כלאים סי' ב ס"ק ט) כתב שאכן בתוצר מהרכבת שני מינים יש תערובת שני המינים, ואע"פ כן מותר לנוטעו באדמה ואין בדבר זה מעשה של קיום כלאים משום שאנו מגדירים תוצר זה לא תערובת שני מינים אלא מין אחד שלישי  "ברייה חדשה".

נראה דמורכב של אילן באילן נמי אסור להשקותו מהתורה דהשקאתו זהו הרכבתו, ואע"ג דנוטל אדם יחור מהמורכב ונוטעו ואין בו משום כלאים דחשיב כבריה חדשה ומקרי מין אחד, מ"מ לעקור את המורכב ולנוטעו במקום אחר אסור, כי התלוש אין בו שם הרכבה, וכשנוטעו והוא מורכב משנים זהו הרכבתו שנותן החיות בשניהם…

 

מתוך דברי שו"ת מהרש"א אלפנדרי  והגדרתו של החזו"א , יחור הניטל מעץ המורכב מאתרוג ולימון,  ונטעו בקרקע הפרי שיגדל ג"כ יהיה פסול לברכה, שהרי הפרי שיווצר מן היחור, נחשב מין חדש - ברייה חדשה ואין זה אתרוג כלל וכלל.

וכן משמע בדברי החזו"א (הלכות כלאים סי ג ס"ק ז):

והלכה נראה דמותר להרכיב אתרוג המורכב באתרוג שאינו מורכב שהפירות דומין דמיון גמור כצנון ולפת. ומיהו לעניין מצווה אם המורכב הראשון פסול גם אם הרכיבו באתרוג הגידולין השניים נמי פסולין…

הרי שמתיר להרכיב יחור הניטל מאתרוג המורכב על אתרוג גמור, רק שיש דמיון גמור בינו ובין האתרוג שאינו מורכב. הרי מוכח שיחור מאתרוג המורכב איננו אתרוג גמור, אלא כנראה כפי שביאר לעיל שהוא מין אחר - ברייה חדשה. ולכן, לעניין הלכות איסור הרכבת כלאים[8], הרי אף שני מינים אם יש דמיון גדול ביניהם מותר להרכיב זה בזה. אך לעניין נטילתו למצווה אין הפרי שיגדל מהרכבה זו נחשב אתרוג גמור, משום שיש כאן תערובת "בריה חדשה" עם אתרוג. ונראה בפשטות שהוא הדין שאף בלא הרכבה על אתרוג גמור,  אלא גם אם יטול יחור מאתרוג המורכב זה, ויטע לבדו באדמה הפרי שיגדל אין הוא אתרוג אלא מין אחר  "בריה חדשה" ויהיה פסול לברכה.

 

הבנה זו שיחור מעץ מורכב אינו כהרוכב, כבר מצאנו בשו"ת בגדי ישע[9] (סי יד) שנשאל אודות כשרות אתרוגים מקארסקי וז"ל השאלה:

אתרוגים קארסקאנר המןבאים מקארסקי וזה שתי שנים שנתחדש הדבר שמביאים אותם אצלינו והמה מהודרים בכל מיני יופי והידור … והמביאים אותם היה בידם כתב הכשר מר' רפאל פנחס באקי שו"ב ביענאווי, והנה בסוף אלול שנת תקפ"ב לפ"ק השגנו פה"ק ביאלאסטאק מכתב מהרב הגאון המפורסם מוה' צבי דוד נ"י האב"ד ור"מ דק"ק קראקא יע"א אשר העתיק במכתבו את האגרת ששלח לו הרב דטריעסט ואת האגרת אשר שלחו לו רבני פרינצי תשובה על האגרת ששלח הוא להם לשאול מאתם על האתרוגים קארסיקארהנ"ל, ומבואר בהעתקה מהאגרת  של הרב דטרייעסט איך שר' רפאל פנחס באקי הנ"ל אינו מהגדולים אנשי השם שיהא ראוי לסמוך על כתב הכשר שלו , ובהעתקה מאגרת רבני פרינצי מבואר שהאתרוגים ההם אין להם חזקה שאינם מורכבים וממילא הם מורכבים ע"כ תוכן ההעתקה מהרבנים הנ"ל ששלח להרב אב"ד דקראקא, והרב דקראקא שלח לנו את ההעתקות הנ"ל מקויים בחתימת ידו ממש גם הניח עליו חותם שלו. לכן השאלה הוא אם יש לחוש לזה ולפסול האתרוגים קארסקאנר הנ"ל או לא.

ובתשובה (ס"ק כג) כתב להסביר דעת רבני פרינצי שכתבו "שהאתרוגים ההם אין להם חזקה שאינם מורכבים וממילא הם מורכבים".

כי איך אפשר להעיד שאינם מורכבים כי אפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות אם הם מורכבים תולדותיהם כיוצא בהם וגם דור עשירי לא יבוא בקהל ה' עד עולם

 

כלומר רבנים אילו סברו שאף יחור מעץ מורכב אין הגדרתו כרוכב אלא תולדותיהם כיוצא בהם ויש ביחור תערובת שני המינים או מ"מ  הוא נחשב "בריה חדשה" ולא אתרוג. ולכן כל שאין בעצי האתרוג  חזקה שאינם מורכבים ממילא הם מורכבים.

 

אך כותב התשובה דחה חששם מחמת שאין להם חזקה, משום שלאף אתרוג אין חזקה. אך נראה שלא חלק על היסוד שתולדות של עץ מורכב עד כל הדורות ג"כ נחשב מעורב ולא  אתרוג וז"ל:

ומינה נמי מה חזקה יש ליעניעזר שאינם מורכבים, אי משום שנהגו אבותינו לצאת בהם אין זו חזקה במקום שרחוק ממקום גידול האתרוגים שידוע שאחינו בית ישראל שומעים לקרב ולא לרחק ומצוות חביבות עליהם לברך עליהם כאשר ימצאו. והראיה בהדסים היבשים אשר כמעט פסולים לגמרי הן מצד היבשות וגם הם שוטים וחתרו רבותינו הקדמונים בסברות דחוקות ליתן להם מקולי הכשר שלא ימנעו מלברך עליהם….לכן לא ראיתי להחזיק בשום סימן הגם שרבותינו הקדמונים טרחו בסימנים נגד המוחזקים אבל לפענ"ד גם המוחזקים הוא חזקה שאין עמה טענה דשמא הראשונים היו מורכבים ג"כ…לכן לדעתי אין ממש בעדות ר' רפאל פנחס באקי איך יעיד אם לא ידע אביהן. ואין טעם בדברי רבני פרינצי שכתבו שממילא הם מורכבים מאחר שאין להם חזקה, כי החזקה ג"כ אינו חזקה כי ליכא לברורי כלל

 

מ"מ לדעת בעל התשובה בבגדי ישע רק כאשר יש לנו ודאות שהיחור הוא מעץ מורכב, הרי אף שגידוליו הם מעורבים או "בריה חדשה" ולא נחשב לאתרוג גמור. אך שבסתמא אין לחשוש לדבר זה כי אזי אין לך אתרוג כשר כלל.

ולכאורה נראה שאף לחזו"א שנקט סברא זו שתולדה של כלאים יש בו תערובת כלאים , בסתמא לא יחשוש לדבר זה.

וכן זוהי היתה דעת הגאון רבי מאיר אויערבך והרב שמואל סלאנט (ספר ארבעת המינים עמ' קצב, קצד-קצה, וכן בספר תורת רבינו שמואל סלאנט חלק א עמ' סב בדעת הגאון הרב מאיר אויערבך)), שהגדרת יחור מעץ מורכב היא שאיננו כרוכב, אלא תערובת שני המינים או "בריה חדשה" -מין שלישי, ולכן לא הסתמך ועל עדות שלוחי בית הדין שבדקו את העצים בשורשיהם לוודא שאינם מורכבים,  כי מ"מ יש לחוש שהם תולדות מאילן המורכב.

ואף שבסתמא אין לחוש  שהיחור  ניטל מעץ מורכב, ובעיניינו אין ידיעה שהיחור ניטל מעץ מורכב מ"מ בפרדסים ביפו היו נטועים ג"כ עצים מורכבים וא"כ יש כאן ריעותא לכן חשש הגאון רבי מאיר אויערבך שמא אף שאינם מורכבים הרי הם תולדות מעץ מורכב.

וכך כתב הרב שמואל סלאנט לגאון רבי יצחק אלחנן מקאוונא[10]:

לא כן האתרוגים הגדלים בסביבות העיר יפו אשר כבר אתחזק ריעותא כי נמצאו שמה אילנות מורכבים אתרוג בלימון, ואחר בדיקה אם כי יש שמה גם אילנות הרבה שאינם מורכבים, אך ….זאת ועוד כי רבים מפקפקים ואומרים כי יש לחוש מאוד על השתילים ונטיעות הנלקחים מהאילנות המורכבים שמה אתרוג ולימון, ובזה אין שייך בדיקה. אם כי הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל דעתו להתיר , אולם רבים  החולקים עליו, ה"ה הגאון מוהר"ל מפלאצק ז"ל בתשובת בגדי ישע … ומה שכתבו הרבנים בתעודתם על הבדוקים ביפו "כי אם באנו לחוש לנטיעות אין לנו אתרוג כשר", במחי"כ לא כן הוא, כי במקומות הידועים ומוחזקים מדור דור שאין ביניהם חשש מורכב בעולם וגם עתה לא נמצא בם אף אילן אחד מורכב, באלה ודאי אין לחוש לנטיעות שבהם, לא כן בסביבות יפו אשר גידול האתרוגים שמה הוא זמן לא כביר ועוד היום נמצאו מורכבים שמה אתרוג בלימון, ודאי שומר נפשו ירחק מהם,גם מאילנות הבדוקים שמה מחשש נטיעות שלהם השכיחים שמה…

מכל האמור לעיל, הרי לפי הבנה שהיחור אינו כרוכב אלא מיו אחר -בריה חדשה - מין שלישי. הרי אין יכולת ליתן השגחה על אתרוג שהוא אינו מורכב באופן ודאי, שהרי אף שבדקנו עד שורשי העץ שאינו עץ מורכב, עדין יש לחוש שמה הוא יחור מעץ מורכב שנטעו באדמה. אלא רק אפשר ליתן כתב השגחה שהאתרוד הוא בחזקת בלתי מורכב ששיש לנו ידיעה שאין שום ריעותה על העץ שממנו נקטף האתרוג.

 

יחור - תערובת זמנית

 

הרב קוק בשו"ת משפט כהן (סי כד ס"ק י בסופו ד"ה אבל ) מצד אחד מקבל את ההנחה שיחור הגדל בעץ מורכב, הרי יש בו תערובת שני המינים, ונ"מ לעינייננו שאתרוג הגדל עליו אינו אתרוג הכשר לברכה,   ולא כהבנת שו"ת בית אפרים שהיחור הרי הוא כרוכב. אך מצד שני סובר הרב קוק, שיחור זה, לאחר שניטל מהעץ ונטעו בקרקע הפרי שגדל ממנו הרי הוא אתרוג גמור הכשר לברכה ולא נחשב כתערובת שני מינים או כבריה חדשה . וז"ל:

אבל עכ"פ באילנות עצמם למדנו מכאן, דאליבא דכו"ע לא נאסרה כ"א הרכבה, ע"כ אין מקום לאסור נטיעת היחור הנלקח מאילן המורכב כלל… ולענין שיקרא איזו תערובת באתרוג בזה לענין מצוה ג"כ אינו נראה, דכיון דעיקרו וגם נופו הוא אתרוג בודאי מתבטלת איזו יניקה צדדית שיש בו. והדבר נראה ברור, שכל מה שצדד הגאון ב"א ז"ל לזכות המורכבים היה רק מפני שאז היה כל החשש של מורכבים כאלה שנוטלים יחורים מן המורכבים ע"ג לימון אבל בעצמם הם אתרוג, ומתוך כך הי' אז הלעז על האתרוגים, וזה באמת ראוי להכשיר, וכדי לחזק את ההכשר בנדון דידיה נטה קו לפקפק ביסוד המורכבים, אבל לא כיון מעולם למעשה על מורכבים גמורים כאותם שנמצאים בזמננו.

 

חידש הרב קוק הבנה חדשה בהגדרת יחור, שאף אם נאמר שיחור יש בו תערובת שני מינים, מ"מ אין זו תערובת בגוף היחור, שגוף היחור מעורב משני מינים או נעשה מין שלישי חדש, אלא דעת הרב קוק שכאשר נראה הפרי כאתרוג, הרי היא תערובת מצד שגופו אתרוג אך יניקתו לימון, התערובת היא שהגוף הוא מין אחד, אך יניקתו, מקור חיותו, הוא ממין אחר. וכל עוד היחור מחובר לעץ המורכב הרי הפרי שגדל עליו הוא אתרוג שיונק  מהלימון ונחשב תערובת. אך לאחר שתלשו מהעץ המורכב ונטעו באדמה, הרי פסקה יניקתו הצדדית ורק החלק האתרוגי פועל עליו, וינקתו מכאן ואילך הוא רק מהיחור שגופו הוא מין אתרוג, וא"כ הפרי שגדל עליו מכאן ואילך הרי הוא אתרוג גמור וכשר לברכה.

 

לפי הבנה זו, הרי כל הפסול של אתרוג המורכב הוא, שהעץ שממנו גדל האתרוג היה מורכב משני מינים, אך כל יחור אף מעץ מורכב, הרי הוא לא נכלל בהגדרת אתרוג המורכב. ואין צורך לחשוש לאבות אבותיו של עץ אתרוג, אלא הוא אתרוג גמור וכשר לברכה, כפי שפסק בשו"ת בית אפרים ושו"ת חלקת יואב ובד"ץ ירושלים. אלא שבית אפרים סובר, שמעולם לא היתה תערובת ביחור ואף בזמן שגדל על גבי העץ המורכב שהרי הגדרתו היא כהרוכב בלבד. והרב קוק חידש שאכן יש לו תערובת, אלא שהיא זמנית, וכל עוד שהיחור מחובר, הרי יש בו יניקה מן הכנה  המורכב שהוא ממין אחר.  אך לאחר שניטל ונטע באדמה הרי בטלה יניקה צדדית זו, וכולו עכשיו חי מחמת צד האתרוג שבו וכשר לברכה.

 

ואכן מצאנו שהרב קוק נקט שכל האתרוגים בזמנו מורכבים  וכ"כ באגרת קיד (באגרות הראי"ה ח"א עמ' קמה):

בימנו כל האתרוגים של הגויים מורכבים ואותם שהתירו את אתרוגי קורפו היה רק מפני שהיו אז ספק מורכבים , ובספק ודאי יש לסמוך עכ"פ בשעה"ד על סימנים.

ועם כל זאת הכשיר את אתרוגי יפו, ואם היה סובר שאף ביחור יש בו תערובת אזי היה צריך לחוש לאבות אבותיו של האתרוג  וא"כ כיצד היו לרב קוק אתרוגים שאינם מורכבים, אלא לשיטתו שכל שנטל יחור שהעץ עצמו אינו מורכב, אין כאן יניקה ממין אחר והאתרוג הגדל הרי הוא אתרוג גמור.

ואכן באגרת קנו (אגרות הראי"ה ח"א עמ' רב) כתב:

האתרוגים של אחינו איכרים הינם הכשרים האמיתים שאין בהם שום פיקפוק, וכבר  הודיעו, ע"פ עצתי, גלוי לעולם כולו, שכל מ י שרוצה יבא ויראה בעניים. ודע שכל יתר ההכשרים לא העיז שום רב חשוב לכתוב שהם נקיים מהרכבה, כי הם יודעים בעצמם שהאתרוגים של הגויים בחזקת מורכבים הם, אלא שכבר נתיאשו מאתרוגים כשרים באמת.

הרב קוק היה יכול לומר בודאות שאתרוגים אילו הם הכשרים האמיתים[11]  ושכל מי שרוצה יבוא ויראה בעניים[12]. וזאת משום שחשש רק לעצים שהם מורכבים בפועל וזאת אפשר וניתן לראות בעניים דהינו את נקודת החיבור בין הרוכב לכנה. אך כל שאין עליו סימני הרכבה אף שיכול להיות שהוא ניטל מעץ מורכת אין בכך בעיה שהרי משעת נטילתו מהעץ המורכת ונטיעתו הקרקע הרי הוא אתרוג גמור בלא שום תערובת של מין אחר. אך הסוברים שיחור מעץ המורכב יש בו תערובת או שהיא בריה חדשה, לא מועילה כלל ראיית העיניים שהרי יחוס של העץ כידוע  לא רואים בעיניים, אך להרכבה גמורה בעץ בלבד חשש ודבר זה אפשר לראות בעניים.

וכן באגרת יז (אגרות ח"א  עמ' טו) בעת נתינת השגחה לאגודת "פרי עץ הדר" דרש מספר דרישות[13] ,השניה שבהם היתה

שאעמיד משגיחים יראי ה' ומומחים לדבר, שיבדקו את הגנות בשורשיהם ע"פ בדיקה מבוררת שלא הרכבו במין אחר

וזאת לשיטתו, שאין לחוש ליחוס של האילנות, אלא רק שהעץ עצמו לא יהיה מורכב. ולכן כאשר יהיו משגיחים יראי ה' ומומחים לדבר שיודעים לבדוק בעץ ובשורשיו שאינו מורכב, אזי יש אפשרות לתת כתב השגחה שאתרוגים אילו אינם מורכבים.

 

לסיום יש להעיר ולהבהיר בדברי המשנה ברורה שעסק בסוגיית אתרוגים המורכבים נראה שג"כ לא נצרך לחזקת כשרות של האתרוג שידוע לנו מי היו אבות אבותיו של עץ זה.

המשנה ברורה (סימן תרמח ס"ק סה) התייחס להלכה רק לדין עץ מורכב ולא לדין יחור מעץ מורכב:

אתרוג המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול דלא מקרי אתרוג כלל. ומורכב היינו מאתרוג ולומונ"י או פאמראנ"ץ או שום פרי אחרת אפילו אם הבריך ענף מאילן אתרוג לתוך לומונ"י וכ"ש אם הבריך ענף מאילן לומונ"י תוך אילן אתרוג [אבל אם הרכיב משני אילני אתרוג ביחד כגון ענף אילן שפירותיו דקים וקטנים לתוך אילן שפירותיו גסים כשר. א"ר בשם ב"ח].

ובענין ההשגחה ותעודת הכשר על אתרוגים כתב וז"ל:

אכן באמת אודות כתב ההכשר יש ג"כ הרבה לדקדק

א) שצריך למצוא אנשים שיכירו היטב חתימת המעיד או עכ"פ שהסוחר עצמו יכיר כתב ההכשר והוא יהיה מוחזק לנו בכשרות

ב) על האתרוגים שאינם מוחזקים מכבר בכשרות, להעיד שאינם מורכבים- לזה אין להאמין להמעיד רק אם הוא מוחזק בכשרות וצריך שיהיה ירא שמים לדקדק דאולי מטעי קטעי ובפרט במלאכת הנטיעה. גם מצוי עוד כמה רמיות בענין זה שהוא מניח כתב ההכשר על תיבה אחת והסוחר כשמוכר אותו קעסטיל מניח הכתב על קעסטיל אחר וע"כ יש לדקדק לקנות מאיש נאמן

הרי שאף המשנה ברורה מסכים שאפשר ליטול אתרוג שידוע שאנו מעץ מורכב שהרי מצריך שהמעיד יהיה ירא שמים לדקדק שלא יטעו אותו וכן שיודע בפרט במלאכת הנטיעה, כלומר שיודע לבדוק בעץ עצמו שלא נעשתה בו הרכבה.

וחזקת כשרות שמזכיר המשנה ברורה אין הכוונה חזקת כשרות של האתרוג שזקוקים ליחוס של העץ מי היו אבות אבותיו. אלא שבמקומו כל האתרוגים הובאו ממדינת הים, ולא היה ניתן אפילו לנותני ההכשר לבדוק את העצים עצמם לכן נזקק לחזקת כשרות של הסוחרים שאינם רמאים. שהסוחר המוכר את האתרוגים ומראה כתב הכשר מוחזק בכשרות, להעיד שאכן זו חתימת נותני ההשגחה יהיה מןחזק בכשרות . או אם הסוחר עצמו בא עם האתרוגים ממדינת הים, ומעיד שיודע שהאתרוגים הם מעץ לא מורכב, צריך שיהיה הסוחר מוחזק בכשרות לנאמין לעדותו.

כעין זה שאין אפשרות לברר את  העץ שממנו הובאו האתרוגים זקוקים לפחות לחזקת כשרות על המעידים עצמם, שאינם רמאים כתב הרב קוק באגרת תרח (אגרות  הראי"ה ח"ב עמ' רלז):

על דבר שילוח אתרוג מעבר לים אין במציאות שום אפשרות כעת להודיע בדעפעשע את הבטחון של הכשרות על סמך מכתב שנפוץ לאלפים, פשוט שאי אפשר. על כן אי אפשר לסמוך כי אם כשיהיה חותמי על התיבה ממש, או לפחות במכתב בחתימת ידי, שהאיש שנשלח אליו למכור מוחזק לנאמן, ושהאתרוגים יצאו מהאגודה של "אתרוג הכשר…

 

כמו כן בימינו אם בעלי פרדסי האתרוגים מרכיבים זני אתרוגים גמורים זה על זה, היורד לפרדס רואה בעיניו עצים מורכבים. על כורחנו ההשגחה תהיה ג"כ רק שנאמן עלינו בעל הפרדס שהוא ירא שמים שהרכיב אתרוג על אתרוג והאתרוגים הם בחזקת שאינם מורכבים. דהינו שבעל הפרדס מוחזק בכשרותו, אך לא שהעץ מוחזק שאבות אבותיו הם עצים שאינם מורכבים. 

 

נמצאנו למדים שהמחלוקת בהגדרת יחור, היא זו שגרמה לשתי הנוסחים שישנם בכתב ההשגחה על האתרוגים. לסוברים שיחור לאחר נטילתו מן עץ מורכב הוא אתרוג גמור היא יש אפשרות לבדוק כל עץ אם הוא מורכב או לא ויכולים לקבוע בודאות שאתרוג זה אינו מורכב.

לסוברים שאף יחור יש בו תערובת או  שהוא כבר בריה חדשה ולא אתרוג גמור, הרי אין לנו יכולת לקבוע בודאות בשום עץ שהוא ודאי  אתרוג , אלא זקוקים אנו ליחוסו של העץ, מניין נלקח היחור שאף אבותיו לא היו מורכבים, ואז ההשגחה היא שמוחזק הוא שאינו מורכב בלבד, ע"י עדות אנשים שהעבירו מידע זה מדור לדור או שנלקח מעץ פרא, מתוך שאין עליו "שום רעותא", מוחזק הוא שמקורו לא ע"י הרכבה.